בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים. בפירוש הפסוק הזה נחלקו תנאים בברייתא, לדעת רבי אליעזר, ענני כבוד היו, ולדעת רבי עקיבא, סוכות ממש עשו להם. אין ספק שהדעה, סוכות ממש עשו להם, מכוונת יותר לפשוטו של מקרא, וצ"ב בדעת רבי אליעזר, מנין למד לפרש סוכות כענני כבוד. מאידך, לדעת ר"ע צריך להבין מה יש לציין סוכות טבעיות שעשו ישראל לעצמם?
ואלו דברי הרשב"ם בפירושו לכתוב, פשוטו כדברי האומרים, סוכה ממש, וזה טעמו של דבר, חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ, ובתיכם מלאים כל טוב, דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. משמעות דבריו, חג הסוכות הוא החג על האסיף, ועניינו שהאדם יזכור שלא מכוחו שלו יש לו שפע רב, אלא ה' הוא הנותן לו כח לעשות חיל. ונצטווה האדם לישב בסוכה, כדי שיזכור שלא מעולם היה לו אך טוב, ותחילתו בדירת עראי.
וקצת קשה לקבל שהסוכה היא ביטוי ורמז למציאות של חסרון ושלילה, והתורה אמרה, חג הסוכות, ויותר נראה שהסוכה היא תוספת עומק בשמחת החג. ואמנם גם בחג המצות אנו אוכלים מצה, שהפסוק כינה אותה, לחם עוני. אבל שם המשמעות היא להזכיר את הגאולה שהיתה בחפזון.
ולכן נראה לומר שהסוכה, למ"ד סוכות ממש, עניינה לבטא שעם ישראל התקיים ארבעים שנה במדבר, במקום שבו אין אפשרות לדירת קבע, אלא לדירת עראי. וכמו כן התנאים במדבר מאפשרים קיום לתקופה קצרה לקבוצה קטנה של אנשים, בעיקר גברים הולכי דרכים. ואילו עם ישראל התקיים במדבר ארבעים שנה, שש מאות אלף גברים, לבד מנשים טף וזקנים, ועל כרחך הקיום שם היה ניסי לגמרי, וכדברי הכתוב, המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש. ושם בהמשך מבוארת התכלית של השהות במדבר, וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה. הרי שהמדבר נועד ללמדנו שהקיום הטבעי שלנו כיום, גם יד ה', שנותן לן כח לעשות חיל מתוך נאמנותו לברית. וביחס למן, שממנו ניזונו ישראל במדבר נאמר שם, למען הודיעך, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ובהמשך, וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך. למדנו, א"כ, שהשהות במדבר מלמדת אותנו שכשם שהתקיימנו בתנאים של נס גמור, כך גם הקיום הטבעי הוא יד ה'. וגם שההנהגה של הקב"ה איתנו היא מתוך אהבה, וגם אם חלילה יש ייסורים וסבל בחיינו, כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך.
לפי הבנה זו, הסוכה לא באה להזכיר את חסרוננו בעבר, לעומת מצבנו הטוב כעת, אלא ללמד ולהזכיר את יד ה' הניסית במדבר, כדי שממנה נלמד לפרש נכון את השפע הטבעי המתקיים לעיננו, ונזכור שגם הוא מעשה אלוקים ואהבתו אלינו. מכאן השמחה הגדולה הגנוזה בסוכה, משום שהיא מזכירה לנו את יד ה' עלינו, ובה מתמצית שמחת האסיף שלנו. אין אנו אנשי הטבע השמחים בכוחנו ובעוצם ידינו, או במזל הטוב שלנו, אלא בדיבור האלוקי אלינו, המתבטא גם בשפע החומרי הניתן לנו.
אם כנים דברינו בהבנת הסוכה למ"ד סוכות ממש, י"ל שגם הסובר ענני כבוד היו, אינו הולך בדרך אחרת לגמרי, אלא מוסיף עומק ומשמעות בסוכה עצמה. לאמר, הסוכה איננה רק ביטוי לחוסר האפשרות להתקיים במדבר בדרך טבעית, אלא היא ביטוי לשמירה האלוקית עצמה. כביכול, שכינת כבודו ית' הגיעה, בכבודה ובעצמה, לחופף ולהגן עלינו. זוהי משמעות הביטוי ענני כבוד, עננים שהכבוד שוכן בהם. ואע"פ שלא מצאנו במקרא עדות לענני כבוד שהקיפו את ישראל והגינו עליהם, וכנראה מסורת היא לחז"ל, מ"מ רמז מצאנו לזה בפסוק, יסובבנו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. כשם שהנשר מגן בגופו על גוזליו, כך השי"ת סובב אותנו להגן עלינו.
והמשמעות של האמירה ענני כבוד היו, שהסוכה שאנו יושבים בה היא ציור וסמל לנוכחות אלוקית, שהרי היא זכר לענני כבוד. ושמא זהו שורש להלכה שנתבארה בגמ', כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה. וידוע מה שנאמר בזוהר, שסוכה היא צילא דמהימנותא, והיא בגימטריה צ"א, כמניין השמות הוי"ה אדנ"י.
מקורות:
ויקרא כ"ג מ"ב-מ"ג, סוכה י"א ע"ב, רשב"ם ויקרא כ"ג מ"ג, דברים ח' ג'-י"ח, ל"ב י"א, סוכה ט' ע"א, זוהר ח"ג ק"ג ע"א, שם רנ"ה ע"ב.
Actual Sukkot or Clouds of Glory
"In sukkot you shall sit for seven days, all citizens of Israel shall sit in sukkot. So that future generations shall now that I placed the Jewish people in sukkot, when I took them out of Egypt." In the beraita, Tannaic scholars debated the meaning of this verse. Rabbi Eliezer contended that God enveloped the Jewish people in clouds of glory; Rabbi Akiva, his disputant, argued that they were actual sukkot. There is no doubt that the simpler meaning of the text alludes to actual sukkot, and thus, it is necessary to explain why Rabbi Eliezer would argue that they were clouds of glory. As for Rabbi Akiva, what was the import of establishing a holiday to commemorate a practice that at the time seemingly came natural to the Jewish people.
The Rashbam shares that the underlying meaning of Sukkot is teach the Jewish people of their humble roots. Having been itinerant wanderers, Jews forever more are commanded to take from the scattered branches, twigs and vines of the field and make themselves sukkot. The juxtaposition of the two is stark; as Jews store away the grains from the threshing grounds, and their flasks of wine from the vineyards, and the sheer plenty they have been blessed with, they are to remember that that very plenty was divinely endowed; in so doing, remembering where they came from, and where they are headed – and a greater understanding of one's humility becomes part of the natural ethos.
It is truthfully a little bit difficult to accept this reading. A holiday to remember a lack, a paucity, a dearth of produce, and set settlement, contraindicated by the current abundance. In Pesach, the meaning of the matzah is similar, remembrance of one's humble roots, but at the same time, it serves as an eternal reminder of the coming redemption.
That being the case, it would seem that a simpler reading is one that accentuates the love that Hashem felt towards the Jewish people As the Ramban teaches, Hashem relates the exact location of each and every stop on the journey of the Jewish people to underscore that they were far from places of established settlement; and, nonetheless, Hashem showed them His everpresent love by guiding them, protecting them, challenging them to become the best people they could in the face of their trials and tribulations. This understanding that Hashem was with us, is one we could use day-in-and-day out, the remembrance that God's loving hand guided us through thick and thin, raising a nation that had no place wandering in the desert, sustaining them and meeting all of their needs, the needs of a burgeoning nation with 600,000 men, in addition to women and children.
And thus, from this perspective, perhaps, one can understand a little better the clouds of glory. Rabbi Eliezer certainly agreed that their were actual sukkot, but believed that the fulfilment of the commandment required the recognition that there was something more ethereal, God's enveloping us, protecting us from harm's way, nestling us within his protective veil so that we could withstand not only the physical straits that encumbered our way, but also, maintain the spiritual connection that Hashem forged with our forefathers, and which he wanted each of us to remember as the source of our sustenance.
תורגם על ידי הרב יואב בארט
