וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צווארו וישקהו, ויבכו. זהו המפגש בין יעקב ועשיו, כשעל המילה וישקהו בספר התורה (ע"פ המסורה), מופיעות נקודות. רש"י מבאר: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר, שלא נשקו בכל לבו, אמר רשב"י, הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. המשפט, הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב, שמוזכר בדרך כלל כחוק הממצה את היחס של עשיו ליעקב, מוזכר דווקא כדי לבטא שיש מציאות שיוצאת מהכלל הזה, ובאותה שעה נכמרו רחמיו.
ועכ"פ, יחסי אדום וישראל, מן היום שבו זכה יעקב בברכות, טבועים בשנאה התהומית הזו. מיד אחרי מעמד הברכות, שמעה רבקה את עשיו מתכנן להורגו, ומתוך החשש לחיי יעקב שלחה אותו אל לבן אחיה. היא סברה שהעניין לא ייקח יותר מימים אחדים, וכך היא אומרת, עד שוב אף אחיך ממך, ושכח את אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם. למעשה שהה יעקב בחרן יותר מעשרים שנה, ובכולן לא השיבה רבקה את יעקב לביתו. ככל הנראה עדיין השנאה והכעס בערו אצל עשיו. לכן, כשיעקב חוזר לארץ, בציווי ה', הוא חושש מעשיו, ושולח מלאכים לפייסו. המלאכים שבים אליו ומדווחים לו – באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. עשיו אינו בא למטרות ידידות. מי שבא למפגש אחים אינו מביא עימו ארבע מאות איש. יעקב נערך למפגש הזה, והתקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה. כך נוצר המפגש המיוחד, עליו נחלקו חכמים עם היה בו אך מסווה של ידידות, או שלרגע אחד אכן התעוררה אהבת אחים בליבו של עשיו. ועכ"פ, עיקרו בוודאי היה שיחה שכולה מתק שפתיים, בלי שום אמת פנימית. כאשר מסתיים המפגש ויעקב אומר ללבן, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, ככל הנראה הבין עשיו שהדברים אינם אמיתיים, ולא ציפה כלל שיעקב יגיע לשעיר. ובכל זאת, לצורה החיצונית של הדברים יש כח לכסות על השנאה ולהוביל מצב דברים נינוח יותר.
גם לדורות, בכל הדורות שעברו עד החורבן הראשון נשמרה האיבה העמוקה הזו, ואדום מופיעים כשהם מצטרפים לאויבי ישראל ומחריביו. ככתוב באיכה, שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ, גם עליך תעבור כוס, תשכרי ותתערי. וגם במזמור המתאר את חורבן ירושלים ע"י בבל, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, האומרים ערו ערו, עד היסוד בה. ושורש כל הדברים היה במאבקו של יעקב עם המלאך, וכמו שביאר הרמב"ן שם, והעניין, כי המאורע כלו רמז לדורותיו. ושם נאמר כי המאבק היה עד עלות השחר, והוא רמז לעת גאולת עולמים. ובגמ' חולין אמרו, מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, והכוונה היא, שהמאבק הזה ממלא את כל חללו של עולם, עד כסא הכבוד ולא עד בכלל, כי המאבק הזה הוא ביטוי לעיקר עניין הבריאה, שהרע נאבק נגד הטוב, והטוב צריך לעמוד במאבק הזה. ויש מקום לדורשי רשימות לדרוש, ממה שכתוב, ראשית גויים עמלק, שהוא כעין דרשת חז"ל, בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית, קיום התורה ע"י ישראל הוא עיקר הבריאה. וכך, נברא העולם בשביל המלחמה עם עשיו, ועם עמלק שהוא תמצית עשיו. וסוף המלחמה הזו הוא קיום נבואת עובדיה, ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשיו, והיתה לה' המלוכה, רק בהשלמת התיקון תתבטל המלחמה הזו.
והחורבן השני, והגלות שאנו עדיין בה, התקיימו על ידי רומי, שהחריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו. והיא הנקראת בכל מקום, גלות אדום. ואע"פ שרומי, לכאורה, אינם צאצאים של אדום, ועה"פ, וצים מיד כיתים, תרגם אונקלוס, וסיען יצטרחן מרומאי. רומי היתה ידועה לו ככיתים, שהיא מבני יפת, ואדום הוא בוודאי מבני שם. ונראה, שעשיו שונה מכל האומות בזה שיש לו תביעה וטענה על מעלתם של ישראל, וישראל צריכים להיאבק עימו ולהחזיק בקדושתם ובמעלתם. ובזה גם רומי מצטרפת לאדום בגאוותה. וכמה מאות שנים אחרי החורבן הפכה רומי לנוצרית, שטענתה שבחירת ה' בישראל נתבטלה, והבחירה חלה עליהם. והריהם כעשיו להיאבק עם ישראל על הבחירה. ולפי זה גם ישמעאל מצטרפים לגלות אדום, שהרי גם הם טוענים על הבחירה, ולפי אמונתם בהם בחר ה'. וכבר ידוע שבכל המפגשים בין ישראל לאומות העולם בשנות הגלות, היה השיח מעין השיח של עשיו ויעקב, הרבה דברי חן וחנופה, כשמצד האמת לא היה שם אלא שנאה כבושה. וגם עליהם נאמר, הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב. וישראל נאבקו בכל כוחם לקיים ולהחזיק את בחירת ה' בהם.
עה"פ כשושנה בין החוחים, דרש בתיקוני זוהר, אינון ישראל דהוו עתידין למהווי בגלותא בין ערב רב, דאינון קוצים. ועל מאמר הגמ', גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות, ביאר הגר"א ששאור שבעיסה הם הערב רב. וכוונת הדברים שגם בתוך ישראל יתנהל מאבק על הברית שלנו עם ה'. כללו של דבר, כל ימות עולם יהיה מאבק על העמדת הקדושה בעולם ואחיזתה בישראל.
מקורות:
בראשית ל"ג ד' וברש"י, שם כ"ז מ"ה, שם ל"ב ז', רש"י בראשית ל"ב ט, בראשית ל"ג י"ד, איכה ד' כ"א, תהילים קל"ז ז', רמב"ן בראשית ל"ב כ"ו, חולין צ"א ע"א, במדבר כ"ד כ', רש"י בראשית א' א', עובדיה א' כ"א, במדבר כ"ד כ"ד ובאונקלוס, ועיין בראשית י' ד', שיר השירים ב' ב', תיקוני זוהר תיקון י"ב, ברכות י"ז ע"א ובביאורי אגדות להגר"א שם.
