קדושת השבת על ישראל מתבטאת, בעיקר, במנוחה. כך ראו זאת רבותינו, והדגישו זאת בנוסחאות התפילות. והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בה ישראל מקדשי שמך. הנוסח הזה מקביל לתפילת הרגלים, והנחילנו ה' אלוקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך, וישמחו בך ישראל מקדשי שמך. החגים ניתנו לשמחה, ונחילתם בשלימות, תתבטא על ידי השמחה בה'. הזכיה בנחלת השבת הקדושה, תתבטא במנוחתם של ישראל מקדשי השם.
גם בברכה מעין שבע תלו את מנוחת השבת בקדושתה. המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. בברכת יוצר אמרו, המנחיל מנוחה לעמו ישראל (בקדושתו) ביום שבת קדש. במנחה אמרו, יום מנוחה וקדושה לעמך נתת, ובברכת ההפטרה קבעו לומר, ועל יום השבת שנתת לנו ה' אלוקינו, לקדושה ולמנוחה. בכל הנוסחאות הללו מבואר ששורש המנוחה הוא בקדושת השבת. מדוע קדושת השבת מתבטאת דווקא במנוחה?
המנוחה הזו איננה מנוחת הגוף, שהרי זו נאמרה גם על השור והחמור, ככתוב, למען ינוח שורך וחמורך. ועל המנוחה הנובעת מן הקדושה אמרו, ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה.
על המנוחה הזו אמרו במנחה של שבת דברים גדולים מאד. מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך. כבר אמרנו שעיקר הקדושה הוא הנוכחות של ה', וממנה נובעים כל הדיבורים על אופיה של המנוחה.
מנוחת אהבה ונדבה. מיסודות השבת היא אהבת ה' לישראל, שמחמתה שיתף אותנו בשמחתו. רבותינו ביארו את האיסור על הגוי לשמור שבת, ואמרו, בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה? כך השבת הזו בין ישראל ובין הקדוש ברוך הוא. הצירוף – אהבה ונדבה, נשען על הפסוק, אוהבם נדבה, ומשמעותו, אהבה טהורה, שאינה בנויה על אינטרסים, וכולה רצון טוב. נאמר, הלוא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך, ולמדנו שאהבת איש לאישה היא מנוחה. השהות תחת אהבתו של ה', היא בשבילנו מנוחה.
מנוחת אמת. המפגש עם ה' שהשבת מזמנת נותן לאדם מבט של אמת עליונה על המציאות. בעוד שהחיים הרגילים מפגישים את האדם עם קושיות ועם ספקות, יש לשבת דרך ליצור בסיס לתשובה ולוודאות. מצאנו בתהילים, שהמקדש והשהות בו מאפשרים ליישב את הקושיות, ככתוב, עד אבוא אל מקדשי אל, אבינה לאחריתם. כך הוא גם בשבת, שהרי במזמור שיר ליום השבת, מגיע האדם לבהירות, והוא שר לפני ה', כי שמחתני ה' בפעלך, במעשי ידיך ארנן, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. המפגש עם ה' מביא למנוחת אמת, ולוודאות בגודלה של המגמה האלוקית ועומקה. רק איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שמאד עמקו מחשבותיך. שיר השבת מסיים, להגיד כי ישר ה', צורי ולא עוולתה בו. כך מתיישבות בלב האדם כל הקושיות על ההנהגה האלוקית.
ואמונה. האמת המתבררת בשבת יש בו נאמנות ויושר. האדם מקבל מושג כלשהו על ההטבה האלוקית הגנוזה בבריאה, והוא מבין שאפשר לסמוך על ה' ועל יושרו. על הפתי אמר החכם, פתי יאמין לכל דבר. בלי בסיס יציב אין לאדם דרך לברור את האמת מהשקר. עדות ה' נאמנה, מחכימת פתי. השבת שמעידה על בריאת העולם וטובו, נותנת בסיס לפתי לידיעת האמת.
מנוחת שלום. אין במוספי השבת חטאת, מפני שכנסת ישראל בת זוגו והכל שלום, רמב"ן. יש בשבת רחמים, חיבור ושלום. היא מחברת בין האדם לקונו ועולמו. שלום ושלוה והשקט ובטח – המפגש עם ה' מאפשר ביטחון שלם בהנהגה ובהטבה האלוקית, שיש בו שלום ושלוה, השקט ובטח.
מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. המנוחה נשענת על הרצון האלוקי בנו. כי בם רצה להניח להם.
יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. אין מנוחת השבת דבר טבעי הקיים בתודעה האנושית, כי אם מתנה טובה שיש לישראל מה'. ועל מנוחתם יקדישו את שמך. ישראל יודעים שהמפגש עם ה' הוא מקור השלימות שלהם בשבת, והם מקדשים את שמו ומברכים אותו על השפע הנפלא הזה.
מקורות:
תפילות שבת, שמות כ"ג י"ב, דברים רבה א' כ"א, הושע י"ד ה', רות ג' א', תהילים ע"ג י"ז, תהילים צ"ב, משלי י"ד ט"ו, תהילים י"ט ח', רמב"ן במדבר כ"ח ב'.
