בשם החידושי הרי"ם נאמר, שעשר מכות נועדו להפוך את עשרה מאמרות לעשרת הדברות. ואע"פ שיש כאן גם דבר חידוד, יש בדברים אלו אמת גדולה ונפלאה, וברצוננו לחשוף את האמת הזו.
באופן כללי, יש בעולמנו שלוש התגלויות אלוקיות. כל אחת מהן התחילה בנקודה מסוימת, שורשית, והיא מתרחבת ומתפרטת לריבוי עצום וגדול. בריאת העולם היא יסוד לכל המציאות הטבעית. ביסודה עומדים עשרה מאמרות שבהם נבראו שרשי הבריאה, אבל כלולים בה ריבוי אדיר של פרטים, כל הנבראים כולם. כולם נכללים, בסופו של דבר, במה שכתוב, כי הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד.
ההתגלות השניה היא הנהגת ה' בהיסטוריה. שורשה הוא יציאת מצרים, ומשם נמשכים כל האירועים המשקפים את הברית עם ישראל. האירועים הניסיים הגדולים, אירועי השגחה פרטית נסתרת, שאין בה שבירה של חוקי הטבע ומהלכם, ואירועים של ירידת ישראל מגדולתם. גם האירועים האלה, אירועי חורבן וגלות, הם חלק מסיפור הברית, והם רוויים במשמעות של יחס אלוקי.
ההתגלות השלישית היא התורה שה' נתן לישראל. שורשה, כמובן, בעשרת הדברות, שהם דבר ה' שישראל שמעו ישירות ממנו, ככתוב, ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים, ויכתבם על שני לוחות אבנים. אמנם התורה מתרחבת לתרי"ג מצוות ופרטיהן, וגם לתקנות חכמים ולמנהגי ישראל, שכולם תורה. וכתב רש"י שתרי"ג מצוות רמוזות בעשרת הדברות.
שלושת ההתגלויות הללו חלוקות במהותן. הטבע, לפחות כפי שהוא נראה לעינינו, הוא עיוור. הוא פועל באופן סיבתי לחלוטין, ולא ניכרת בו מגמה. הנר אינו מאיר בשביל משהו, אלא בגלל תכונתה של האש. הגשם אינו יורד כדי לתת מים לאדם, אלא בגלל התכונות הטבעיות של המים והאוויר. האדם החי בעולמנו, ומנסה לנהל כאן את חייו, צריך להכיר את חוקי הטבע, ולפעול על פיהם.
התורה כולה פונה אל האדם ומצווה אותו ומלמדת אותו דרכי הטוב והישר, ומה ה' דורש ממנו. כל ההופעה של ה' בתורה היא כמלך הבא אל עמו לגזור עליו גזירות ולצוות אותו מצוות. יש כאן התייחסות מיוחדת לאדם כיצור החורג מן הטבע ופועל לפי בחירה, מתוך מגמות ותכליות.
חיי האדם המצווה בתוך הטבע מכילים סתירה מהותית ופנימית. הוא נקרא לחיות חיי בחירה ודעת, מתוך מטרה וכיוון אמיתי, אבל העולם שהוא נמצא בו הוא זר ומנוכר, כולו פועל לפי כלליו, ואינו מתייחס לחוקים והוראות מוסריות. אין בזה כדי לפטור את האדם מחובותיו המוסריות והתורניות, שהרי האדם נברא בצלם אלוקים, והחובה היא נקודה מהותית בנפשו. אבל אין להכחיש שהחיים המוסריים והתורניים בעולם מנוכר וזר לחובה, יוצרים קושי עמוק לאדם.
הקב"ה איננו חפץ במצב הזה, והוא רוצה שהאדם יידע שהעולם מונהג על ידיו יתברך, ומגמת הטוב עומדת בשורש הנהגת העולם, ובשורשי המציאות העולמית. את המסר הזה רצה ה' להראות בעולם בכלל ולישראל בעיקר, על ידי יציאת מצרים, ועשר המכות שקבלו המצרים. כך אמר משה רבנו לפרעה במכת ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. הרמב"ם, בסוף מורה הנבוכים שלו, הסביר את הדברים על הפסוק, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. וכתב על זה הרמב"ם כך, והוסיף ענין אחר צריך מאד, והוא אמרו, בארץ, אשר הוא קוטב התורה; ולא כמחשבת ההורסים שחשבו שהשגחתו יתברך כלתה אצל גלגל הירח, ושהארץ ומה שבה נעזב, עזב ה' את הארץ – אינו. רק כמו שבאר לנו על יד אדון כל החכמים, כי לה' הארץ. יאמר שהשגחתו גם כן בארץ כפי מה שהיא, כמו שהשגיח בשמים כפי מה שהם. והוא אמרו, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. הרי לנו שקוטב התורה, מהמסרים המרכזיים ביותר בתורה, שה' הוא שמנהיג את העולם, והעולם איננו פועל בטבע עיוור.
גם הרמב"ן כתב על כך דברים מפורשים, ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד.
יציאת מצרים באה לצייר עולם שונה ממה שיכול להראות מתוך התבוננות בעולם. נצטווינו לאכול מצה, הנקראת בספר הזוהר, מיכלא דמהימנותא, כדי שתשתנה אצלנו תפיסת המציאות, ונהיה מסוגלים לקבל על עצמנו את עולם של עשרת הדברות, ושל החובה הכללית ללכת בדרך ה'.
מקורות:
שפת אמת בא תרל"א, תהילים ל"ג ט', דברים ד' י"ג, שמות ח' י"ח, ירמיהו ט' כ"ג, מורה הנבוכים ח"ג פנ"ד, יחזקאל ח' י"ב, שמות ט' כ"ט, רמב"ם שמות י"ג ט"ז.
