וזבחת פסח לה' אלוקיך צאן ובקר, במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. הפסוק הזה לפי פשוטו, סותר את מה שנאמר במפורש בפרשת בא, דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם, מן הכבשים ומן העזים תיקחו. כדי ליישב את הסתירה הזו, הביא רש"י מדרש רבותינו, וזבחת פסח לה' אלוקיך צאן – שנאמר מן הכבשים ומן העזים תקחו. ובקר – תזבח לחגיגה, שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה, מביאים עמו חגיגה, כדי שיהא נאכל על השובע. לפי רש"י, הציווי וזבחת פסח מתייחס רק לצאן, ככתוב בפ' בא. ואילו המילה 'ובקר' מתייחסת לקרבן אחר, שמקריבים רק כאשר יש ריבוי מנויים לפסח, וכדי שיהיה הפסח נאכל על השובע, מקריבים שלמים מדרבנן. הרמב"ן ביאר בדרך שונה במקצת – על דרך הפשט, אמר וזבחת פסח לה' אלוקיך, וצאן ובקר לחוג חגיגה ביום הזה. והכוונה שיש כאן ציווי על הקרבת פסח, בלי פירוט, והלומד צריך להשלים פרטי הפסח מהכתוב בפרשת בא, שאינו קרב אלא מן הצאן. והמלים צאן ובקר צריכים לקוראם כאילו היה כתוב – וצאן ובקר לחגיגה. ושני הביאורים דחוקים מאד, ונכנסו רבותינו לדוחק הזה, מפני סתירת הפסוקים.
ויש מן הטעם להביא כאן את דברי חז"ל במכילתא, שעסקו ביישוב הסתירה הזו בין הפרשיות. וכתבו על הפסוק בפרשתנו – צאן לפסח, ובקר לחגיגה. והמשיכו לחקור, אתה אומר כן, או אינו אלא אחד זה ואחד זה בפסח, ומה אני מקיים "שה תמים זכר" – פסח מצרים, אבל פסח דורות, יביא מזה ומזה! תלמד לומר: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, כעבודה שעבדת במצרים, כך עשה לדורות. הרי התחילו את הדיון במחשבה שההבדל בין הפסח בפ' בא לפסח בפ' ראה הוא ההבדל בין פסח מצרים לפסח דורות. ועיין שם במכילתא, שהביאו ארבעה תנאים שהתחילו את הדיון בצד הזה, ודחו אותו מדרשות שונות, והעמידו הפסוק, צאן לפסח ובקר לחגיגה. ונראה מדבריהם שזהו באמת פשוטה של תורה, שיש הבדל מהותי בין פסח מצרים לפסח דורות. פסח מצרים היה קרבן עבודה לה', ובו נצטרפו ישראל אל עבודת ה'. וכדרשת חז"ל על הפסוק, משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח, ובמכילתא שם – משכו מעבודה זרה והדבקו במצווה. ואילו פסח דורות הוא קרבן חגיגה ושמחה על הגאולה שנגאלנו ביציאת מצרים. הדברים לכאורה ברורים, שבמצרים עדיין לא היה טעם לקרבן שמחה וחגיגה על הגאולה, משום שהגאולה עדיין לא התרחשה. ולכאורה לדורות אין מקום לקרבן עבודה, שהרי ישראל כבר באו בברית עם ה', ברית עולם שאין לה הפרה, וכבר אין צורך שכל בן ישראל יצטרף לעבודת ה'.ראש הטופס
ונראה שזה באמת פשוטה של תורה, שבפ' בא מדובר על פסח מצרים, והוא אינו קרב אלא מן הצאן, ואילו לדורות מקריבים קרבן חגיגה ושמחה, והוא קרב מן הצאן ומן הבקר כדין כל קרבן שלמים. הטעם שפסח עבודה היה חייב להיות מן הצאן, אינו מפורש בתורה, אבל אפשר להבינו בכמה דרכים. יתכן שהוא קשור לכך שהצאן היה אלוהי מצרים, או לכך שישראל נמשלו לשה, כדברי הנביא, שה פזורה ישראל. יתכן שהצאן דרוש לצורה שהתורה נתנה לפסח מצרים, צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, דבר שאינו מציאותי בבקר. עכ"פ, פסח מצרים הוא פסח עבודה, והוא אינו קרב אלא מן הצאן. לעומת זאת פסח דורות הוא קרבן שמחה והודאה לה' על הגאולה, ולכן הוא קרב מצאן ובקר כאחד, כדין קרבן שלמים.
אמנם בתושבע"פ למדנו שאין דין זה נוהג למעשה, מפני שהתורה ציוותה במפורש להקריב לדורות גם קרבן עבודה. הדבר הזה כתוב בפסוק שהביאו במכילתא: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, כעבודה שעבדת במצרים, כך עשה לדורות. זה מחייב שגם פסח דורות לא יקרב אלא מן הצאן, שהרי בצאן מתקיימות שתי הבחינות של הפסח, עבודה וחגיגה. ואל ירע בעיניך שאין קיום למעשה למה שנראה מפשוטה של תורה בפ' ראה, שהפסח קרב מן גם מן הבקר. דרך התורה היא כן, כאשר למצווה אחת יש שני שורשים, ומכל שורש יוצאת המצווה באופן מסוים עם פרטים מסוימים המתאימים לתוכן הפנימי של השורש ההוא. וידועים דברי הגר"א שרוב מצוות התורה אינן מתאימות למה שעולה מפשוטה של תורה, ובדוגמה כעין זו, תושבע"פ מביאה בחשבון את כל צדדי המצווה, כפי שהם עולים מהפרשיות השונות, ולמעשה מקיימים את המצווה באופן שמוציא לפועל את כל הפרשיות השונות.
לכן למעשה לפסוק צאן ובקר אין קיום בפועל. אמנם בתושבע"פ דרשו ממנו שיש צד חגיגה בקרבן פסח, והוא מתקיים על ידי קרבנות אחרים, אף שאין בהם חיוב מן התורה, יש בהם קיום לעניין קרבן החגיגה הנוהג ביחד עם קרבן הפסח.
מקורות:
דברים ט"ז ב' וברש"י וברמב"ן, שמות י"ב ה', מכילתא שם, שמות י"ב כ"א ובמכילתא שם, ירמיהו נ' י"ז, שמות י"ב ט', אדרת אליהו להגר"א משפטים כ"א ו'.
