רבי יהודה הלוי, בשיר לכבוד שבת, כתב פזמון, שחוזרים עליו אחרי כל בית, ובו נאמר – יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח. הפיזמון הזה, מיוסד על שני מקורות מכתבי הקודש. האחד, היונה ששלח נח מן התיבה לראות הקלו המים מעל פני האדמה. שם נאמר, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני
אמרו חכמים במשנתם, מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר. ובגמ', חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר, ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק
השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות, להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קדש נפשי חולת אהבתך, שבת קדש נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך. אלו הן מילותיו של הבית הרביעי משירו של רבי אהרן מקרלין זצ"ל, והלב מבקש להבין משהו מעומק המילים הנשגבות הללו. המובן הראשון העולה מדברי השיר, שקדושת השבת חלה על האדם כולו, מגובה שורשו בנשמה
כתבנו לבאר שיסוד קריאת שמע הוא קבלת עומ"ש, ומזה נובעים כל חלקי המצווה, כמבואר במשנה, קבלת עול מלכות שמים, ואח"כ קבלת עול מצוות, וגם זכירת יציאת מצרים. מכאן אפשר להבין שהיה מקום לצרף את עשרת הדברות לקריאת שמע, וכן את פרשת בלק. ומכאן מגיע צירוף התפילין והתפילה לק"ש, שמכולם יחדיו תעלה קבלת עול מלכות שמים שלימה. מכאן נובעת, לכאורה, גם
רבי אהרן מקרלין זצ"ל, בשיר שחיבר לכבוד שבת, ומודפס בסידורים בזמירות לליל שבת, כתב כך: י-ה אכסוף נועם שבת המתאמת ומתאחדת בסגולתך, משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך, קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך, פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. ברצוני להשתדל לבאר מעט את הדיבורים הללו, המכוונים כמובן ע"פ סודות התורה שלימד האר"י. מבואר בגמ', שהיו החכמים אומרים לפני
כתב הרמב"ם בתחילת הלכות קריאת שמע – פעמיים בכל יום, קוראין ק"ש בערב ובבוקר, שנאמר, ובשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה. ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום. ומה הוא קורא, שלוש פרשיות אלו, והן, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זיכרון
בשיר המופיע בזמירות לשבת, ומתחיל במילים – ברוך א-ל עליון, באחד הבתים, מופיע רעיון ייחודי, שאנו רוצים לפתוח אותו כאן. ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל, מאת כל סוכה שוכן בערפל. נחלה לו יזכה בהר ובשפל, נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה. המילה סוכה יכולה להתפרש במובן של סכך. ה' מסוכך על המציאות כולה, כשהוא עצמו שוכן בערפל שמרחף מעל עולמנו. אמנם
