חג השבועות, מגיע אחרי ספירה של ארבעים ותשעה יום, כשיום החמישים מקודש בקדושתו של חג השבועות. בעניין הזה, חג השבועות מקביל לגמרי לפרשת היובל. גם שם מונים ארבעים ותשע שנים, ולאחריהם מגיעה שנה מקודשת, שנת היובל. העניין הזה מביא אותנו אל המושג שער הנ' ומשמעותו. ומציג כאן גם שאלה יסודית גדולה וחשובה בעניינו של מתן תורה וחג השבועות.
רבנו הגר"א לימד אותנו, שאין שער הנ' בצד הרע. על הפסוק – כל פעל ה' למענהו, וגם רשע ליום רעה, מבאר הגר"א כך – כל, בגימטריא חמישים. פעל ה' למנהו. חמישים שערי בינה פעל ה' בצד המייצג את רצונו ומגמתו של ה'. וגם, בגימטריא מ"ט, רשע ליום רעה. בצידו של הרשע נמצאים רק מ"ט שערים.
דברי הגר"א כאן אינם מייצגים עניין פרטי בסודות התורה, אלא יסוד כללי וגדול, שבמובן מסוים הוא יסוד היהדות. עולמנו הוא עולם התמורות והריבוי. המרחב שבו אנו חיים, מאפשר אופנים רבים ושונים של קיום אנושי, כשבכל מציאות יש יותר מדרך אחת איך להתנהל. הדבר הזה הוא מיסודות הבריאה, שהקב"ה נתן בחירה לאדם, והאדם יכול תמיד לבחור בטוב או ברע. מ"ט השערים שהקב"ה הניח בעולמנו, משמעותם כל האפשרויות הרבות של המציאות אפשר להראות את זה, בכך שלכל עצם יש שישה קצוות, והשביעי מייצג את נקודת האמצע. בכך נתנו מקום לכל צדדי המציאות, כשבמבט יותר מדוקדק, כל אחת משבע בחינות המציאות, מכילה בעצמה את שבע הבחינות. כך ארבעים ותשע הוא מספר סמלי, המייצג את כל המרחב שבו ניתן לאדם התפקיד לבחור בטוב, אבל מיניה וביה גם נפתחה בפניו האפשרות לבחור ברע. במרחב הזה נמצאים כל צדדי הקלקול והתיקון בעולם, שכולם שייכים למרחב הבחירה שניתן לאדם.
אבל שורשה של כל המציאות הזו, הוא שער הנ'. שם נמצא שורש הבריאה כולה, גם מבחינת הרצון האלוקי העליון, וגם מבחינת המציאות הנבראת. שם בשער הנ', לא יתכן שתהיה אפשרות לרע, שהרי יסוד אמונתנו הוא שרק רצונו ית' הוא שפועל בעולם, וכל הרע והקלקול המופיע בפנינו, אינו מייצג ישירות את הרצון העליון, ואת שורש המציאות, אלא כולו הטיה וסטיה ממנו. מכאן מגיעה אפשרות התיקון המובטחת, שהרי השורש הוא תמיד טוב.
זהו עניינו של יובל. בארבעים ותשע השנים קיימות אפשרויות של קלקול. אדם יכול למכור את עצמו לעבד, למכור את נחלת אבותיו, וגם למכור את בתו. כל זה הוא המרחב האנושי, עם אפשרויות הבחירה והקלקול הפתוחות לאדם. אבל לכל קלקול אנושי יש סוף. כשמגיעה שנת החמישים, שהיא קודש לה', מופיעה בפנינו הריבונות האלוקית. כי לי הארץ, וגם, כי לי בני ישראל עבדים. אדנותו ושליטתו של ה' בעולם, מחייבת את גילוי שורשה של המציאות, גאולה תתנו לארץ. ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו.
בחינה דומה ליובל הוא יוה"כ, שגם הוא מייצג גילוי של שער הנ'. במשך השנה פועלת ההנהגה האלוקית הרגילה לעולמנו, והיא זו שפותחת בפני האדם את כל אפשרויות הבחירה האנושית, עם כל הקלקולים האפשריים, ובהם חטאי האדם ועוונותיו. ביום הכיפורים מתגלה שורש המציאות, ומתגלה טובה של המציאות, וכל תיקון מופיע כאפשרי.
אלא שהבנה נפלאה זו מביאה אותנו לקושי גדול. איך נבין שחג השבועות ומתן תורה חלים ביום החמישים ובשער הנ'? הרי כל מהותה של תורה הוא להגיע את האדם במקום שבו שליטתו ובחירתו קיימת, ולצוות אותו לבחור בטוב. לכאורה, במקום שבו מאיר שער הנ', אין מקום לתורה ולמצוות! הרי למדו אותנו חז"ל, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. כל דיבורי התורה פונים לאדם וקוראים לו לבחור בטוב, כנגד יצר הרע שמזמין אותו לכיוון ההפוך. ומהי, א"כ, המשמעות של קבלת התורה בבחינת שער הנ'?
התשובה לשאלה הזו נמצאת באותה בחינה שגילו חז"ל על מתן תורה. האירוע שמתואר בתורה שבכתב כאירוע שכולו אימה וחרדה, ככתוב בתורה, ויחרד כל העם אשר במחנה, מתואר במשנה – יום חתונתו זהו יום מתן תורה. מחד, יש בוודאי בחינה שהתורה ניצבת על האדם ומצווה אותו לבחור בטוב ולציית לתורה. מהבחינה הזו, התורה אינה מחוברת לאדם, והיא מופיעה עליו מבחוץ. אבל יש בחינה נוספת, שהתורה מתחברת אל האדם, ומצטרפת אליו. מהבחינה הזו, הקב"ה, כפי שהוא מתגלה בתורה, נושא לאשה את כנסת ישראל, והיא הופעת להיות חברתו ואשת בריתו.
מהבחינה הזו, מתגלה במתן תורה, בלימוד התורה ובקיומה, אותה בחינה עליונה של האדם, המזוהה עם הטוב האלוקי וממצטרפת אליו. מהבחינה הזו אפשר להבין את דברי רש"י, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו. מהבחינה הזו, דברי התורה מצטרפים אל נפשנו, מתחברים עימה בחיבור של אהבה, והכל הוא נח ומקובל לאדם.
הבחינה הזו מייצגת את התרוממות נפשה של כנסת ישראל, למצוא בתוך עצמה את נקודת הטוב הפנימית, להיות חלק בלתי נפרד מהתורה. זוהי אותה בחינה של תורה שבעל פה, שלאדם הלומד נפתחת אפשרות לחדש דברי תורה, ולקבוע בדעתו מהי האמת התורנית. שורש הבחינה הזו נמצא בכך, שקול ה' המדבר עם משה, נשמע מבין שני הכרובים. רק החיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל מוליד את דברי התורה. והמשכה של הבחינה הזו מתגלה בתוקף ובסמכות של חכמת האדם לפרש ולהבין את התורה, ולקבוע את צורת התורה למעשה.
מקורות:
משלי ט"ז ד' ובביאור הגר"א שם, ויקרא כ"ה, קידושין כ"א ע"ב, שמות י"ט ט"ז, תענית כ"ו ע"ב, רש"י פסחים ס"ח ע"ב ד"ה דבעינן.
להורדה
