ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, עם מקדשי שביעי, כולם ישבעו ויתענגו מטובך. את המילים ישמחו במלכותך פירשנו למעלה בשתי דרכים. האחת, שמדובר כאן על השמחה הנהוגה בשבת, שישראל שמחים בשבת במלכות ה' המתגלה בעולם, כמו ששר המשורר בשבת, כי שמחתני ה' בפעלך. והשניה, שלעתיד תתגלה מלכות ה' בעולם, וישראל ששמרו שבת כל ימות עולם, יזכו להנות ולשמוח בגילוי המלכות. ובספר אבודרהם בפירוש הפיוט הזה כתב כך: ישמחו במלכותך על שם וביום שמחתכם ובמועדיכם, ואמרינן בספרי, וביום שמחתכם אלו השבתות. ואמר במלכותך, על שם בני ציון יגילו במלכם. ונראה שראשית דבריו מתאימה לפירוש הראשון, שהשבת שלנו קרויה וביום שמחתכם, משום ששמחים בה. והמשך דבריו, שהביא את הפסוק, בני ציון יגילו במלכם, נראית שכוונתו על השמחה שתהיה לישראל בזמן הגאולה, כמו שנראה מכל המזמור שם.
אמנם המשך הפיוט, עם מקדשי שביעי, כולם ישבעו ויתענגו מטובך, בוודאי מתפרש על השפע הגדול שיזכו ישראל לעתיד, בזכות ששמרו את השבת וקדשוה. ויתכן שהמשך הפיוט יש בו כדי ללמד שגם תחילתו, במילים: ישמחו במלכותך, מכוון לשכר שיזכו לעתיד, שומרי שבת וקוראי עונג בזה"ז.
ובכל זאת יש קשר והתאמה בין שני הפירושים, שהרי אופיה של השבת המצווה עלינו היא בעונג ובשמחה, ותוכן השמחה והעונג הוא לכבוד מלכות ה' המתגלה בשבת. וראוי הדבר שהשמח בשבת ומענגה לכבוד מלכות ה', יזכה לעונג ושמחה לעתיד בזמן חידוש והשלמת המלכות, מידה כנגד מידה. ולכן שני הפירושים הללו קרובים זה לזה.
ונראה עוד, שהעונג והשמחה שאנו נוהגים כיום בשבת, אינם מצווה בלבד, אלא יש בהם בחינה של שכר. ונראה שלזה התכוונו חז"ל באומרם, שבת אחד מששים לעולם הבא, והכוונה היא, שבשבת מקבל אדם משהו ממציאות עולם השכר. וזהו מה שנאמר בנוסח התפילה, המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. וכן, שבח יקר וגדולה יתנו לא-ל מלך יוצר כל, המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קדש. ובמנחה, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. מכל נוסחאות אלו מבואר שמנוחת השבת אינה רק בגדר מצווה ועבודה, אלא בבחינת מתנה והארה עליונה, וכפי הנראה זהו גם מובנם של דברי חז"ל, א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם. בשבת זוכים ישראל להארה אלוקית עליונה.
ומצאנו בתורה, שאחרי כריתת הברית בסוף פ' משפטים, עלה משה אל ההר לארבעים יום וארבעים לילה, וירד משם עם הציווי על המשכן, הציווי על השבת, ועם הלוחות בידו. הלוחות ברור ומובן מדוע היה משה צריך לעלות אל ה' כדי לקבלם, שהרי על הלוחות נאמר, והלוחות מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים הוא, חרות על הלוחות. כדי להוריד לארץ דבר אלוקי, צריך משה לעלות אל ה'. על המשכן נאמר ארבע פעמים שמשה ראה על ההר כיצד נראה המשכן למעלה, וכך נצטווה לבנותו. השבת גם היא כוללת בתוכה הארה אלוקית, שמשה עלה אל ההר כדי לקבלה ולהורידה לארץ. על השבת הזו, כתוב, לדעת כי אני ה' מקדישכם, ואמרו חז"ל שהיא בבחינת מתנה טובה.
ולפי זה, ישמחו במלכותך וישבעו ויתענגו מטובך, מתייחסים גם למציאות של שבת שלנו, שיש בה הארה של דבקות בה' וגילוי מלכותו, המגיעה לנו כשכר על חלקנו בקדושת השבת ובקריאת עונג בשבת, וגם למציאות של השכר בעתיד, שהוא המשך והתפשטות של מה שקיים במעט בשבת כיום, ויופיע ביתר שאת וביתר עוז לעתיד לבא.
וידידי הג"ר יוסף בן ארזה שליט"א הראני בדברי רבי צדוק הכהן מלובלין כמה משפטים בעניין זה. שבת אחד מששים בעולם הבא, ועולם הבא היינו העדר הפעולה, דהיום לעשותם רק צדיקים וכו' נהנין מזיו השכינה, ומעין זה בשבת, הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, לכך נאמר שבת מתנה טובה. ובמקום אחר, והוא המנוחה דשבת שברא ה' יתברך להשלים חסרון דעולם הזה שיוכלו להרגיש בו נייחא מעין עולם הבא. ובעניין שבת אחד משישים לעולם הבא, כתב רבי צדוק כך, שבת, אחד מששים בעולם הבא, שקצת טעם נרגש גם כן בעולם הזה כענין אחד מששים שהוא התחלת הרגשת הטעם היותר מועט כי אחד מששים ואחד אין טעם והתחלתו אחד מששים. לפי דבריו בשבת מאירה בחינת העולם הבא המועטת ביותר, שעדיין יהיה אפשר להרגישה.
מקורות:
נוסחאות תפילות שבת, תהילים צ"ב ה', אבודרהם תפילת ליל שבת, במדבר י' י', ספרי בהעלותך פסקא י"ט, תהילים קמ"ט ב', ברכות נ"ז ע"ב, שבת י' ע"ב, פרשות משפטים תרומה תצוה כי תשא, שמות ל"ב ט"ז, שם ל"א י"ג, ליקוטי מאמרים לר' צדוק עמ' ל"ד, פרי צדיק ויקרא קונטרס עמלה של תורה, צדקת הצדיק אות ק"מ.
