המנהג הרגיל בימינו בכל קהילות אשכנז, שהחזן מתחיל להתפלל בקול רם במקום אחר בשבת, ברגלים, ובימים נוראים. בשבת, במילים – שוכן עד, ברגלים, במילים – האל בתעצומות עוזך, ובימים נוראים, במילים – המלך יושב על כסא רם ונשא. מנהג אחר במקצת מופיע בספר כלבו: בשבועות מתחיל החזן האל בתעצומות עוזך בשביל מתן תורה שהתורה נקראת עוז, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן, ובסוכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה, מתחיל הגדול בכבוד שמך, לפי שנאמר, יספת לגוי נכבדת, ונדרש בפסיקתא על האבות ושמיני ושמחת תורה, ובפסח מתחיל הגיבור לנצח, לפי שהקב"ה נראה כגבור על הים, ובראש השנה ויום הכפורים מתחיל המלך היושב לפי שהקב"ה יושב בדין. ורצוננו להבין מעט את משמעות המנהג, ובעיקר את היחס של המילים שוכן עד מרום וקדוש שמו לשבת.
כדי להבין יותר את עניין עלינו להתבונן בשבח כולו. מי ידמה לך ומי ישווה לך ומי יערך לך, האל הגדול, הגיבור והנורא, אל עליון, קונה שמים וארץ, נהללך ונשבחך ונפארך ונברך את שם קדשך, כאמור: לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. האל בתעצומות עוזך, הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח, והנורא בנוראותיך, המלך היושב על כיסא רם ונשא, שוכן עד מרום וקדוש שמו.
קל לראות שמובא כאן השבח הקבוע לה', האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון, קונה שמים וארץ, שבו פותחת תפילת עמידה, והוא מיוסד על השבח שהשתמש בו משה רבנו בתורה, כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוהים, ואדוני האדונים, האל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. יש כאן תוספת שלקוחה מדברי אברהם למלך סדום, הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון, קונה שמים וארץ. בסך הכל יש כאן ציור שיש לנו על מציאות ה', ציור מוסמך, שקבלנו ממשה ומאברהם, והוא הפך להנחת יסוד שעליה מבוססת תפילתנו הקבועה.
כאן, מוסיף הפייטן לדבר על ריבוי השבח שאנו חייבים להוסיף לה', ואח"כ הוא מפרש את הכינויים היסודיים, הא-ל, הגדול, הגיבור והנורא. הא-ל בתעצומות עוזך. ה' הוא משפיע ופועל בעולם בעוז ובעוצמה האופייניים לו כאלוקים. הגדול בכבוד שמך. גדולתו של ה' היא במידת טובו, שעליה נקרא שמו, שם הוי"ה. כך נראה מן הפסוק בפ' כי תשא, שם משה רבנו מבקש מה', הראני נא את כבודך. וה' משיב לו, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך. ללמדך שכבודו של ה', הנקרא בשמו המפורש, מתגלה על ידי מידת טובו. ויש לעיין בדברי רש"י, את גדלך זו מידת טובך. הגיבור לנצח. כל גיבור הוא מי שיש לו כח לעמוד כנגד המתנגדים לו, אבל ה' הוא היחיד שגבורתו היא נצחית ועומדת לעד, כמו שאנו אומרים בתפילה, אתה גיבור לעולם ה'. והנורא בנוראותיך. נוראותו ית' מתגלה ומתבטאת באופן עליון וגבוה ובלתי נתפס, עד שהוא מטיל מורא על כל סביביו. ונראה שעיקר הנוראות של ה' היא במידת רחמיו העליונה, כמו שכתוב בתהילים, כי עמך הסליחה למען תורא.
אפשר למצות את דברי הפירוש האלה, במכלול הנהגותיו יתברך שהוא פועל בעולם. אבל הפייטן מוסיף כאן שני שלבים של שבח. האחד הוא – המלך היושב על כיסא רם ונישא, ופירושו, שה' מנהיג את העולם ושולט עליו, ומשתמש במידותיו בהנהגתו את העולם. והשני הוא, שוכן עד מרום וקדוש שמו. ה' הוא עליון וגבוה ורצונו בבריאה גבוה מהשגתנו. ונראה ששני השבחים האלה הם הרחבה ופירוש לדברי אברהם, א-ל עליון מתבטא ומתפרש בשבח שוכן עד מרום וקדוש שמו, וקונה שמים וארץ מתפרט בשבח המלך היושב על כסא רם ונישא.
אם ננסח את הדברים בשפה של המקובלים, האל הגדול הגיבור והנורא הם חסד, דין ורחמים, ואילו אל עליון ושוכן עד, הם ביטוי לספירת הכתר, וקונה שמים וארץ והמלך היושב על כיסא רם ונישא הם כינויים לספירת המלכות.
ואם כנים דברינו, כמה נאה הדבר, שאת הרגלים אנחנו מכבדים בשירת האל בתעצומות עוזך, שהרי הנהגות ה' בפועל התגלו ביציאת מצרים ושלושת הרגלים מצטרפים יחדיו לתאר את הופעת ה' בהנהגתו עם ישראל. את ר"ה ויוה"כ אנחנו מכבדים באמירת המלך היושב, משום שהימים הנוראים הם ימים שמלכות ה' מתגלה, כמו שכתב רש"י, שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם. ואילו בשבת אנו מהללים את ה' בספירת הכתר, שהרי השבת מגלה את רצונו העליון בבריאת העולם ובהנהגתו במידת טובו העליונה.
והמנהג האשכנזי האחר, שהובא בספר כלבו, לציין את חג השבועות בשבח האל בתעצומות עוזך, משום שהתורה נקראת עוז, והיא עיקר הטבתו לישראל. בחג הסוכות, שהוא מבטא את שכינת ה' בישראל ע"י ענני הכבוד, אנו מזכירים את גדולת ה' ואת כבוד שמו, שהוא מתכבד ומתגדל ע"י שהוא מוסיף בגדולת הגוי הגדול אשר לו אלוקים קרובים אליו. ובחג המצות אנחנו משבחים את ה' על גבורתו שנראתה במצרים ועל הים. ויש לעיין אם מתאימים הדברים למה שנתבאר בטור, שהרגלים מקבילים לאבות, פסח לאברהם, שבועות ליצחק וסוכות ליעקב. וחכמי הקבלה לימדו, שפסח שייך לחסד, שבועות לגבורה, וסוכות לתפארת.
מקורות:
כלבו סי' ל"ז, תהילים כ"ט א', ישעיהו כ"ו ט"ו, תהילים ק"ג א', דברים י' י"ז, בראשית י"ד כ"ב, שמות ל"ג י"ח-י"ט, רש"י דברים ג' כ"ד, תהילים ק"ל ד', רש"י ברכות י"ב ע"ב.
