נאמר במדרש, טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר: מה יום מיומים? אמר ליה: ומה גבר מן גוברין, אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי, א"ל אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין, א"ל שרצה המלך לכבדני, א"ל אף זו שרצה הקב"ה לכבדה. אמר ליה, אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב, אמר לו, אמשול לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר? אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מותר בכל החצר כולה, אף כאן הקב"ה, לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל עולם כולו, ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד, ובשבת לא היה יורד.
בדברי המדרש הללו יש כמה רבדים. האחד, עניינה של השבת הוא שרצה הקב"ה לכבדה. אין הכוונה, לכאורה, שיש כאן רצון בעלמא, ותו לא. בוודאי נטע ה' בשבת קדושה וברכה, כמפורש בקרא, והיא ראויה לכבוד מפני מעלותיה. אבל כל זה מתחיל ברצונו של מלך. אנו רואים כך גם ביחס לבית המקדש, המכונה בתורה, המקום אשר יבחר ה', וכינוהו חז"ל על שם זה, בית הבחירה. וחשיבות גדולה יש לעניין זה, שכל עסקנו שבשבת ובמקדש אינו אלא בכבוד ה' בעצמו, כמאמר הגמ', נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש מה שמירה האמורה בשבת, לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש.
הבנה זו מביאה את טורנוסרופוס לשאלה. הרי ה' בעצמו אינו שומר שבת? הוא משיב רוחות, מוריד גשמים, מצמיח עשבים, וכך עוד פעולות רבות המתרחשות בעולם מדי יום ויום, וגם בשבת. על זה משיב לו רבי עקיבא, ששמיים וארץ הם רשות אחת כלפי ה', וממילא אין כאן הוצאה מרשות לרשות. התשובה הזו, כמובן, מותירה אותנו בשאלה. הרי ה' לא רק מוריד גשם, אלא גם מצמיח חציר לבהמה, מוליד וממית, ועוד מלאכות רבות מאד. ואם מצא ר"ע תשובה על ירידת הגשם שאין בה הוצאה מרשות לרשות, מה יענה על שאר המלאכות?
אפשר, כמובן, לטעון ששאלתו של טורנוסרופוס איננה זקוקה לתשובה, ורבי עקיבא דחהו בקש, לפי הערך שיש בשאלתו. אמנם נראה שהובאו הדברים במדרש כדי שנתבשם בהם אנחנו. גם צריך עיון מה הוסיף רבי עקיבא בטענה שירידת המן שבתה בשבת, הרי בזה לכאורה הוא מבטל את תשובתו הקודמת שאין הוצאה מרשות לרשות כלפי הקב"ה?
ונראה ברור שהטענה על כך שהשמים והארץ הם רשות אחת כלפי ה', היא יסוד כללי, שהנוגע לכל המלאכות הנעשות בעולם בדרך הטבע. עיקרה של השבת הוא שביתה ומנוחה, שהן הגדרות המתייחסות לתכונתו של האדם, שיש לו מציאות של שהות במצב אחד, ויציאה מן השהות הזו לפעולה ועשיית מלאכה. אבל העולם הזה, וכל מה שמתרחש בו, אין בו יציאה של ה' ממצב של שהות, לפעולה ולעשיית מלאכה, כיון שהעולם הוא בשליטתו הגמורה של ה', והוא אינו צריך להתערב כדי שירדו גשמים או כדי שיצמחו הזרעים. זהו עומק דברי רבי עקיבא שהשמים והארץ הם רשות אחת כלפי ה', והוא הדין שהצמח שעדיין לא צמח והוא עתיד לצמוח, הם מצב אחד כללי כלפי ה', של קיום העולם בשפע אלוקי מתמיד.
ועומק הדבר, שבעיני בני אדם, מתרחשים בעולם דברים טובים ורעים, וכל מאורע שקורה הוא משנה את העולם מטוב לרע ולהיפך, והשינוי והתיקון הם מציאות חדשה שלא היתה קודם לכן. זוהי התפיסה הבסיסית של תפקיד האדם לעובדה ולשומרה. אבל כלפי שמיא, ולפני ה' שהוא קורא הדורות מראש, רצונו הטוב מרחף על פני המים כל הזמן, והליכת העולם לתיקון הוא עיקרון קבוע ומבוסס במציאות, שאינו מוגדר כמלאכה מצד ה', והוא לא אמור לשבות ממנה בשבת.
כשאנו בני אדם מסתכלים על העולם, אנו קוראים את הפסוק, השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. למעלה מעשרה טפחים, מתקיימת המציאות כפי שהיא מבחינת הרצון העליון, והיא אינה צריכה שום שיפור ותיקון. אבל למטה, במקום קיומו של האדם, ה' מחכה לכך שאנחנו נבחר בטוב ונפעל לתיקון העולם. אבל במבט העליון, של השבת, השמים והארץ הם רשות אחת, ועל הכל אנו אומרים, כי שמחתני ה' בפעלך, במעשי ידיך ארנן. ולכן כל הפעילות הטבעית הקשורה לקיום העולם, איננה בבחינת מלאכה עבור ה'.
רק ההתערבות של ה' בסדר העולם, כמו ירידת המן, היא בבחינת מלאכה עבור ה'. אין הסדר הרגיל של הנהגת העולם כולל אירועים כאלה, והם בבחינת חריגה ופריצה של הסדר, והם בבחינת מלאכה, ולכן לא ירד מן בשבת.
רבנו הרמח"ל לימד אותנו שהנהגת ה' בעולם מבוססת על שני מהלכים, הנהגת המשפט, המשקפת את היחסים ההדדיים של ה' עם האדם, והנהגת הייחוד, שהיא מביאה לידי ביטוי את רצון ההטבה השלם. השבת משקפת כיצד הנהגת הייחוד היא התוכן הפנימי של הנהגת המשפט, ואילו יציאת מצרים וניסיה משקפים את המקום שבו הנהגת הייחוד פורצת ושוברת את הנהגת המשפט. הבחינה הזו היא בבחינת מלאכה ואיננה מתאימה לשבת.
מקורות:
בראשית רבה י"א ה', בראשית ב' ג', דברים י"ב ה', מעשר שני פ"ה מי"ב, יבמות ו' ע"א, בראשית ב' ט"ו, תהילים קט"ו ט"ז, שם צ"ב ה'.
