מבואר בסוגיית הגמ' בפסחים, שאחרי אמירת שמע ישראל, אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ומבואר בגמ' שאומרים אותו בחשאי, בלחש. וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע וכך נוהגים הכל. ובמגן אברהם שם כתב, ואם לא אמר בשכמל"ו אין מחזירין אותו [ב"ח שלטי הגיבורים], ולבוש כתב שאפי' אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור. ובביאור הלכה האריך להכריע שאין להחזירו ויצא ידי חובתו בלי ברוך שם. ובערוך השולחן שלל לגמרי את הצד שצריך לחזור, וטען שלא היה מי שסובר כן. ובאמת קשה מאד לקבל שאמירה זו תעכב, שהרי בוודאי אינה נכללת במצות התורה של קריאת שמע.
ובערוך השולחן הציע, שאע"פ שאם לא אמרו יצא, אם אמרו שלא בכוונה, ועדיין לא אמר ואהבת, צריך לחזור ולאומרו בכוונה. והיינו, שאין חיוב לאומרו, ואם לא אמרו, וגם אם אמרו שלא בכוונה, אינו חוזר, ויצא מצוות ק"ש בלא זה. אבל אם אמרו שלא בכוונה, ועדיין לא אמר ואהבת, אומרים לו לחזור משום החיוב הראשון לאומרו, משום שבלי כוונה הווי כאילו לא אמרו. וצ"ב מדוע כוונה מעכבת באמירה זו, ומאי שנא מכל אמירות שחייבה תורה או שחייבו חכמים, שאין כוונה מעכבת בהן. ולכאורה הדבר תלוי בטעם אמירה זו, שאם נאמר שיש כאן השלמה לקבלת עול מלכות שמים, נכון הדבר שהכוונה תעכב. ומצאנו בשו"ע שבשעת אמירת שמע וברוך שם, אסור להפסיק גם להשיב מפני היראה, ומבואר שאמירת בשכמל"ו היא חלק מקבלת עומ"ש, שהרי זו הסיבה שהשו"ע אסר להפסיק בשעת אמירת פסוק ראשון. ועניין זה הוא צ"ע, שהרי אם התורה חתמה את עניין ייחוד ה' וקבלת עומ"ש בפסוק אחד, מה צריכים אנו להוסיף על מה שאמרה תורה.
ומצאנו בגמ' ובמדרשים כמה אופנים בביאור אמירת ברוך שם כבוד מלכותו, ואכתי אין אנו יודעים כראוי בטעם אמירה זו, ושייכותה לקיבול עומ"ש. ונראה להציע ביאור כללי לעניין, שמתחבר לדברי חז"ל. והוא, שפסוק ראשון מדבר על ייחוד ה' במציאות, שאין שליטה אחרת בעולם מלבדו. אבל צריך להוסיף גם את הייחוד בבחינת ההנהגה בפועל, ועל זה אנו אומרים, ברוך שם, דהיינו ששמו ית' יתפרסם בעולם, ויתגדל כבודו וכבוד מלכותו לעולם. ואע"פ שבמילת אלוקינו יש שורש להנהגתו במציאות עם עמו, עדיין יש צורך לבאר ולפרסם את ייחוד ה' במציאות, שהוא תהליך שבוודאי כבר התחיל ביציאת מצרים ובמתן תורה, אבל סופו הוא לעולם ועד, כמו שסיימו ישראל את שירת הים, בפסוק, ה' ימלוך לעולם ועד.
ודומה הדבר למה שלימדו הנביאים, שאחר אמירת השרפים – קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, כנאמר בנבואת ישעיהו, ועל זה משיבים השרפים, ברוך כבוד ה' ממקומו. וביארו חז"ל בסדר קדושה של מוסף, שברוך כבוד ה' הוא תשובה לשאלת 'איה מקום כבודו'. והכוונה, אחרי שהשרפים מרום השגתם אומרים קדוש, דהיינו שהוא ית' שלם לגמרי באופן בלתי נתפס ומושג. ועל זה שואלים האופנים והחיות, היאך היא הדרך להשיג בעולמות משהו מכבוד ה', הרי כבר השרפים סיימו דבריהם ואמרו – מלא כל הארץ כבודו, ועולמנו גם הוא ראוי להשגת האלוקים. ועל זה מגיעה תשובת האופנים והחיות, מהפסוק בנבואת יחזקאל: ברוך כבוד ה' ממקומו. שפע של גילוי כבודו יורד למציאות, וממנו ניזונה הבריאה כולה. ובאותו האופן, אחרי אמירת שמע, שמדבר על ייחוד ה' מצד המציאות, חייבים אנו לומר בשכמל"ו, ולבטא את ייחוד ה' במציאות.
ובגמ' אמרו בטעם אמירת בשכמל"ו בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי. ונראה ביאור הדברים, שבפסוק ראשון מופיע שבח הייחוד השלם בשורשו, במציאות העליונה. ואחרי שבח זה, לכאורה השבח שבאמירת ברוך שם, הוא דל ומיותר, שהרי הוא עסוק בעולמנו התחתון. אמנם הקב"ה ברצונו בבריאת העולם חפץ בשבח הזה, ולכן אננו אומרים אותו בחשאי.
ומו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל ביאר בפשטות, שאמירת ברוך שם היא כמו אמירת ברוך שם שהיתה במקדש כשהכהן היה מזכיר ביוה"כ את השם המפורש. אמירת פסוק ראשון של שמע היא כהזכרת השם, כמבואר בגמ' ברכות. שם אמרו שי"ח ברכות שבתפילת עמידה הם כנגד י"ח הזכרות שבק"ש, והברכה הנוספת שתקנו, ברכת המינים היא כנגד אחד, שגם הוא כהזכרת השם. ובאמת פסוק ראשון של שמע הוא הזכרה של מציאות ה' בהרחבה, וכשמזכירים את השם ראוי לברכו. ועיין בשו"ע בעניין אמירת ברוך הוא וברוך שמו אחרי הזכרת השם בחזרת הש"ץ, והגר"א שם ציין לגמ' ביומא, העוסקת באמירת בשכמל"ו אחרי הזכרת השם ע"י הכהן, ושם בגמ' הביאו את הפסוק בשירת האזינו, כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו. ומבואר לפי זה גם מפני מה אומרים אותו בלחש, כדי שלא יהיה כחלק משטף האמירה של הפרשה כמו שהיא כתובה בתורה.
ולפי הבנה זו, קשה מאד להבין שהכוונה תעכב. ואולי השבח והברכה אחרי הזכרת השם, הם גם הצטרפות לייחוד ה' ולקבלת עול מלכותו, ומתחברים הדברים גם לתוכן שלמדנו במילים בשכמל"ו, וזוהי משמעות דברי חז"ל על בת המלך ומה שמביאים לה ע"פ רצונה בחשאי. וכנראה ראו חכמים להוסיף את עניין השלמת הייחוד לאמירה זו, משום שזהו הטעם שבעבורו היה נכון בעיניהם להוסיף אמירת ברוך שם באמצע קריאת שמע, וזהו ביאור דברי הגמ' בפסחים שהבאנו, בעניין בת המלך ומה שמביאים לה בחשאי מפני רצונה.
מקורות:
פסחים נ"ו ע"א, רמב"ם פ"א מהלכות ק"ש הל"ד, שו"ע או"ח סי' ס"א סעיף י"ב, מג"א שם ס"ק י"א, ביאור הלכה שם ד"ה אחר, שו"ע או"ח סי' ס"ו סעיף א', שמות ט"ו י"ח, ישעיהו ו' ג', יחזקאל ג' י"ב, קדושת תפילת מוסף, יומא ל"ז ע"א, ברכות כ"ח ע"ב, שו"ע או"ח סי' קכ"ד סעיף ה', ביאור הגר"א שם.
