תורת ה' תמימה מחולקת לחמישה חומשים. החלוקה הזו נמצאת בתוך התורה והיא ניכרת בהפסק שעושים בכתיבה בין ספר לספר, כמבואר, ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין (שורות) פנויות בלי כתיבה. יש גם אפשרות לכתוב כל חומש בספר בפני עצמו, ויש בו קדושת כתבי הקודש. תוכן החלוקה לחומשים, לכאורה, נובע מעצם דברי התורה. חומש בראשית עסוק בכל מה שאירע לפני יצירת ישראל בגלות ובגאולת מצרים, שהוא בבחינת ראשית והכנה אליו. חומש שמות עסוק ביצירתם של ישראל ובקשירת הקשר אליו ית'. ויקרא הוא חומש המצוות, ובו נמצאים כל המצוות שלא באו אגב סיפור הדברים. במדבר הוא תולדות ישראל במדבר, עד עמידתם בשערי ארץ כנען. ואילו ספר דברים הוא נאום הפרידה של משה מישראל, עד מותו של עבד ה'.
מלבד החלוקה הזו, הדעת נותנת שכל אחד מחומשי התורה מלמד דבר אחד כללי, שהוא בבחינת הכותרת הכללית של אותו הספר. זוהי, כפי הנראה, הסיבה שהם מחולקים לספרים נפרדים. כפי הנראה כל העניינים שבאו בכל חומש, שייכים בעיקרם לנושא המסוים שבו עסוק כל חומש. ואע"פ שלבאר כל זה לפרטיו היא מלאכה גדולה לה', ואין לאל ידינו, מ"מ נראה שאפשר, מתוך ההתבוננות הכללית, לראות את נושאי החומשים ולבאר את העולה מתוכם לפי הבנתנו.
יש ספר שלם בתורה, המספר על התנהלותם של האבות בעולמנו לפני ה', עוד לפני שהופיע ה' בעולם בגלוי. יש תוכן משמעותי, שיש לנו לדעתו, שאינו נובע מהתגלות, והוא בבחינת דרך ארץ. על זה אמרו, עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, והכוונה היא לכל מה שהתורה מלמדת בספר בראשית, שהם מחד, חלק בלתי נפרד מהתורה, ומאידך הם בבחינת דרך ארץ, דרך הנובעת מהארץ עצמה. עצם הקיום בעולמנו, מלמד את האדם. החידוש הוא שהתורה, שניתנה בסיני, תלויה באותה דרך ארץ. התורה אינה יכולה להתחיל בספר שמות, וקודם לה ספר בראשית. חז"ל כינו את ספר בראשית בשם ספר הישר, זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, ויושרם של בני אדם הוא דבר שאינו נלמד מספר, אלא מה שיוצא מליבם ומעצם החיים שלהם.
הדבר הראשון העולה מהיושר, והוא בבחינת דרך ארץ, זו האמונה בה'. ויש בזה שני פנים שספר בראשית מלמד, האחד, שעצם החיים בעולם מביאים את האדם לידיעת קונו, והשני, שבלי הידיעה הזו אין בסיס לכונן עליו חיים ישרים ומתוקנים, כדברי אברהם, רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. אברהם אבינו, שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, כלשונו של הרמב"ם, הבין וידע לצוות את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כשנדקדק היטב בדיבורים אלו, המגדירים בלשון התורה את אברהם ואת הסיבה שה' יצר איתו קשר, נמצא בהם ארבעה חידושים. א. יש אדון לבירה, ומציאותו היא שלימות, כהוראת שם הוי"ה. ב. לה' יש דרך. אנחנו יכולים לדעת ולהשיג מהו הקו שבו הקב"ה פועל בעולם, ולמצוא את הדרך שלו. ג. הדרך האלוקית היא צדקה ומשפט. ד. העובדה שזו דרכו של ה' בהנהגת העולם מחייבת אותנו לאמץ את הדרך הזו לחיינו.
היסוד הנוסף שספר בראשית בא ללמד אותנו הוא עניין המשפחה. סיפורם של האבות, שממלא את רובו של חומש בראשית, הוא סיפור של משפחה, ומערכות היחסים הקיימות בה. ספר בראשית מלמד שהמבנה הבסיסי שעליו מתקיימת היהדות – הוא המשפחה. אפשר לראות את זה בקלות גם בשאר החומשים. הצורה הראשונית של קרבן פסח, שה לבית אבות שה לבית, מלמדת שהאופן שבו אנו נכנסים לעולמה של אמונה, הוא הישיבה המשפחתית יחדיו. בכלל, תלמוד תורה, מצויר בתורה תמיד כאירוע שמתרחש בתוך המשפחה. ושננתם לבניך. ולמדתם אותם את בניכם. והודעתם לבניך ולבני בניך. אמת הדבר שחז"ל דרשו, בניך אלו התלמידים, וכך אנחנו מתנהלים, שלכל אחד יש רב, וכולנו לומדים בבית המדרש. אבל כל זה הוא מציאות מאוחרת יותר, ותחילת הדברים היו הכל למדים תורה מאביהם, כמו שאמרו חז"ל, בתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה. הדעת נותנת, שגם אחרי התקנה, והעמדת מקומו של הרב בישראל, נשאר ערך חשוב ומשמעותי לתורה הנלמדת בבית, ומנהג ישראל שמכנים את האב בתואר – אבי מורי.
החידוש של חומש בראשית, שהמשפחה איננה בנויה על התורה, אלא דרך ארץ היא שמייסדת אותה. זוהי צורה בסיסית של קיום אנושי נכון, ואפשר לחייב אותה מצד עצם הקיום האנושי. בספר בראשית התורה מבססת את איסור רציחה על האחווה, ככתוב, מיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם. אברהם יוצא למלחמה, ומסכן את חייו ואת כל אשר לו, כדי להציל את לוט, בן אחיו. ספר בראשית מלמד עד כמה המערכת המשפחתית היא מורכבת ויכולה להסתבך, ולהגיע לקנאות ושנאות, ובכל זאת בתוכה עלינו לחיות ובה עלינו לעסוק. בתוך המציאות המשפחתית נוכחת הברית עם ה'.
מקורות:
רמב"ם פ"ז מהל' ס"ת הל"ז, מדרש רבה ויקרא פרשה ט', פסקה ג', עבודה זרה כ"ה ע"א, בראשית כ' י"א, רמב"ם פ"א מהלכות עבודה זרה הל"ג, שמות י"ב ג', דברים ו' ז', שם י"א י"ט, שם ד' ט', ספרי ואתחנן פיסקא ל"ד, בבא בתרא כ"א ע"א, בראשית ט' ה'.
