מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. הנוסח הזה התחבר על ידי רבי משה בן מכיר זצ"ל, בעל מחבר ספר 'סדר היום', מחכמי צפת בתקופת רבותינו הגדולים, מרן ה'בית יוסף' ורבנו האר"י. השבח הזה, נועד לאומרו כשייעור האדם משנתו, והוא בא להחליף את הברכה שהורו חכמי הגמ' לומר באותו הזמן. כי מתער אומר אלוקי נשמה שנתת בי. בני הדורות האחרונים קבלו על עצמם שלא להזכיר שם שמים בידיים שאינן נקיות, ולכן המירו את הברכה שהוזכרה בגמ', בנוסח שחברו חכמי הדורות.
ותן דעתך, שנוסח מודה אני מיוסד על ברכת אלוקי נשמה. בשניהם מדובר על נשמת האדם, על יציאתה מתוכו ועל חזרתה. שניהם מיוסדים על הודאה לה', ואפילו המילים מודה אני לפניך משותפות לשניהם. עצם הקירבה בין שני הנוסחים הוא טבעי ומובן, שהרי רבי משה בן מכיר ביקש למצוא תחליף לברכה שהתבארה בגמ'. אמנם כשנתבונן היטב, נמצא שהדמיון הוא חיצוני, שהרי ברכת אלוקי נשמה עוסקת בנשמת האדם, בבריאתה ובנתינתה בתוך האדם, בנטילתה ממנו בעתיד, ובהחזרתה לתוכו בתחיית המתים, ואילו השבח 'מודה אני', עוסק בחזרת הנשמה לאדם מדי בוקר. חז"ל למדו לברך על המהלך של חיים, מוות ותחייה, ואילו רבי משה בן מכיר מלמד אותנו לשבח על המהלך של שינה והתעוררות, שגם בו יש בחינה של יציאת נשמה וחזרתה. מהו טעמו של ההבדל הזה, בין שני השבחים, שמטרתם לכאורה קרובה?
ונראה, שבעל סדר היום לא רצה להמיר את תקנת חז"ל לברך ברכה שלמה, בשבח בלי הזכרת שם, שהרי אנו נוהגים לברך את הברכה הזו לאחר נטילת ידיים. אם תוכנה של הברכה היה כבר מוזכר בשבח שאומרים בלי הזכרת שם, היה בזה משום פגיעה בכבודה של הברכה שתקנו חז"ל. לכן חיפש רבי משה שבח אחר, הקרוב ברוחו לתוכן הברכה, למרות שאינו זהה.
השבח האחר הזה, אינו דומה לברכה רק באופן חיצוני, שהרי יש לשאול, מה ראו חכמים לתקן ברכה על מיתת האדם ותחיית המתים בשעת ההתעוררות מן השינה? על כרחנו מגמתם היתה להדגיש את קיומה של הנשמה, ואת סדר העניינים הצפון לה מידיו של ה', בשעה שהאדם חווה את המפגש המחודש עם הנשמה בשובה אליו אחרי שנת הלילה. לכן ראה רבי משה שראוי ומתאים לתקן שבח שמבטא את נפלאותיה של חזרת הנשמה בשובה מדי בוקר, יחד עם זאת שלא בטלנו את מקומו של השבח הגדול על המוות והתחייה שנברך עליו לאחר מכן ברכה שלימה.
ויש בנותן טעם לראות, שרבי משה לקח את תוכן השבח שלו על חזרת הנשמה, מתוך המושגים שלמדנו מחז"ל על תחיית המתים. הוא מזכיר שה' מחזיר את הנשמה בחמלה, ובברכת תחיית המתים בתפילה אנו אומרים, מחיה מתים ברחמים רבים. הוא מזכיר את נאמנותו הרבה של ה', בהשבת הנשמה מדי בוקר, שהרי גם תחיית המתים נעשית מתוך נאמנות, כמו שאנו אומרים בתפילה, ונאמן אתה להחיות מתים. חשוב לשים לב, שאת המילים 'רבה אמונתך' לקח המחבר מתוך הפסוק במגילת איכה, חדשים לבקרים רבה אמונתך. לאמור, אמונתו-נאמנותו של ה' מתחדשת מדי בוקר, וכאן אנו מזכירים אותה על ההתעוררות מהשינה, שמתרחשת בסדרו של עולם מיד בוקר.
ונראה עוד, שלמרות שהמילה 'רבה', מצטרפת למילה אמונתך, כפי שהיא מופיעה בפסוק, היא שייכת בשבח מודה אני גם למילה בחמלה. לאמור, כוונתו של רבי משה בן מכיר היתה שנאמר בחמלה רבה, וגם, רבה אמונתך. וכל כך למה, כי בברכת תחיית המתים אנו אומרים, מחיה מתים ברחמים רבים, וגם כאן ראוי לומר שה' מחזיר את נשמתו של האדם לגופו בחמלה רבה.
ושורש הרעיון של רבי משה בן מכיר הוא במאמר נפלא הנמצא בספר הזוהר. שם נדרש הפסוק, בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה' א-ל אמת, וספר הזוהר מעמיד את הפסוק על הנשמה, שהאדם מפקיד אותה בידי ה' כשהוא הולך לישון, וה' בנאמנותו מחזיר אותה לאדם גם אם אינו ראוי לכך במעשיו.
מה שנשאר לנו לברר מניין לקחת רבי משה בן מכיר את הכינוי שהוא מתייחס בו לה', מלך חי וקיים. מקור הצירוף הזה הוא בספר דניאל, זיעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין. הפסוק הזה מתאר את ההשגה של הקב"ה כמלך עליון, שקיומו הוא נצחי ומוחלט. משם לקחו מתקני הנוסח האשכנזי את הנוסח הנמצא בברכת מעריב ערבים, א-ל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. מילים אלו באים ללמד איך ה' ומלכותו חיים וקיימים לעולם, בניגוד לממשלת השמש והאור, הפועלת רק ביום, ומפסיקה את שלטונה מדי לילה. מה מתאים, א"כ, להזכיר בשבח על חזרת הנשמה את המילים הללו, המעידות על מלכות ה' הקיימת תמיד, ומצליחה להעביר את האדם מיום האתמול ליום המחרת, דרך הסתלקות הנשמה בשינה, וחזרתה בהתעוררות מן השינה. כמובן, במודה אני, במקום המילים אל חי וקיים, מופיע הצירוף מלך חי וקיים, שהרי אין מקום בשבח הזה להזכרת שם קודש, ורק בכינויי השם אנו יכולים להשתמש כאן.
ונראה עוד, שכיון שמדובר כאן על הקב"ה כנותן חיים וכמחזיר נשמות, מתאים להזכיר עליו את השבח 'חי', שהרי אין החיים מגיעים אלא ממקור החיים.
מקורות:
ספר סדר היום לרבי משה בן מכיר סדר היום בהקיצו משנתו, ברכות ס' ע"ב, ברכת תחיית המתים בתפילת עמידה, איכה ג' כ"ג, זוהר ח"ג קי"ט ע"א, תהילים ל"א ו', דניאל ו' כ"ז, ברכת מעריב ערבים.
