אמרו בגמ', אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, זהו סדר תפילות השגור בפי כל ישראל. הסדר הזה, רובו ככולו מיוסד על מטבע ברכות. ברכות הנהנין וברכות השבח, ברכות המצוות וברכות ק"ש, וגם תפילת עמידה, שיסודה הוא תחנונים לפני המקום, בסופו של דבר היא מיוסדת על תשע עשרה ברכות בחול, ושבע בשבתות וימים טובים ותפילות המוספים.
המרכזיות של הברכות בעבודתנו לפני אלוקינו, צריכה ביאור. כפי הנראה מקור העניין הוא במצוות ברכת המזון, שהיא מפורשת בתורה, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך, על הארץ הטובה אשר נתן לך, שהיא הפנייה היחידה לה' שהיחיד נצטווה בה בתורה, בסדר החיים הרגיל אצל בני אדם. ועדיין צריכים אנו להתבונן בפירוש המילה ברוך, ובמשמעות הגדולה והמרכזית שיש לברכה בעבודתנו לפני ה'.
יש מרבותינו הראשונים, שביארו את המילה ברוך, ואת מושג הברכה, כשהוא מתייחס לקב"ה, כשבח לה'. המברך אינו מאחל לה' ריבוי ושפע, כדרך המברך בשר ודם, אלא מתאר את ה' כמקור הברכה והשפע. כך כתב בספר החינוך – כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד, וכל הטוב, וכל החכמה, וכל היכולת, וכל הברכה. ודברי בן אדם וכל מעשהו, אם טוב ואם רע, לא יוסיף ולא יגרע. על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות, "ברוך אתה השם", או "יתברך", אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה, במי שאיננו צריך לשום תוספת חלילה. ובהמשך דבריו, ונמצא לפי הנחת טעם זה, שיהיה "ברוך" תואר, כלומר הודאה אליו כי הוא כולל כל הברכות. קרוב לזה כתב רבי דוד אבודרהם, וברוך אינו לשון פעול אלא כמו רחום וחנון שהוא עצמו הוא מקור הברכות ואינו מקבלם מאחרים. המברך אינו פועל משהו, אלא מתאר משהו קיים.
בזה סר הקושי כיצד יתכן לברך את ה'. מי ששלמותו היא מוחלטת, ולא יתכן שיחסר לו דבר, מה שייך לברכו. ותשובת רבותינו אלה, שהברכה לה' יש לה משמעות אחרת מאשר הברכה לאדם. אמנם עדיין לא התבאר לנו, מדוע השבח הזה לה', הוא מרכז עמידתנו לפניו תמיד. האם לא היה אפשרי להעמיד את תפילותינו ושבחינו סביב בתואר – קדוש אתה ה'? או גדול אתה ה'?
אמנם יש מרבותינו שלמדו שאפשר לייחס את המושג ברכה לה', כמו ברכה לאדם. בספר נפש החיים, ביאר כי מלת ברוך – אינו לשון תהילה ושבח, כמו ששומה בפי ההמון. הוא הוכיח זאת מדברי הגמ', אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי (את ה') שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי, ישמעאל בני ברכני! אמרתי לו, יה"ר מלפניך. ונענע לי בראשו. וקא משמע לן, שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. הרי שהמברך את ה' מאחל לו, כמשמעות המילים, יהי רצון מלפניך. הקב"ה גם רואה מקום וחשיבות לברכת האדם, שתועיל. שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. גם מסוגיית הגמ' לגבי הקדש שנטל משכון מישראל, אם נוהגת בו מצוות השבת העבוט, אמרו בגמ', אמר קרא, ושכב בשלמתו וברכך, יצא הקדש שאין צריך ברכה. ולא? והכתיב, ואכלת ושבעת וברכת. הרי שהעלו חז"ל את הטענה שהקב"ה אינו צריך ברכה, ודחוה, שהרי נצטווינו לברך את ה'. ומוכח שהברכה שעליה נצטווינו שייכת לברכת שמברכים אדם. ובספר נפש החיים האריך שם לבאר את הדברים ע"פ סודם, ואין זה עניינינו כאן.
ורבנו בחיי בביאורו לתורה, כתב שהברכה מוסיפה ומרבה את השפע המגיע מן הבורא לנבראים, ובדרך הפשט זה לצורך הדיוט, שהנבראים נהנים בשפע האלוקי המתברך. וקרוב לזה כתוב בדברי הרשב"א, בתשובת החכם השלם ששאל – מהו ענין הברכות? שהברכה תוספת טובה, ומה יוסיף עבד לאדוניו? והשיבו הרשב"א, באמת לשון ברכה תוספת וריבוי הוא, והוא מלשון ברכות המים. והמשל בזה, כמלך הנותן ומשפיע מטובו לעבדיו, שנראית הברכה לעבדיו מצד שנתרבו וניתוסף, שהיו חסרים ונתמלאו. אבל המלך, כבר נודע שהוא יש לו כמה שנתן והיטיב, ואין נראה בו התוספת והריבוי.
למדנו מדבריהם, כי ברכת האדם מוסיפה ומרבה שפע אלוקי, אלא שאין זה אלא לצורך המקבל.
ועומק הדברים, עיקר עמידתו של אדם לפני קונו הוא קבלת השפע האלוקי, שהרי הוא יתברך אין לו שום התגלות אצל הנבראים, בלתי אם בהטיבו להם. וקבע הוא יתברך בחסדיו, שיש לאדם הנברא כח ותפקיד לעורר ולחזק את השפע היורד מלמעלה. וחלק עיקרי ממלאכה זו נעשה ע"י ברכותיו של אדם לה', שהן מעוררות ומושכות את השפע, כדרך שיניקת התינוק היונק מעוררת ומחדשת את שפיעת החלב.
ונראה שגם לשיטה הראשונה מתבארת כאן אותה נקודה יסודית ביחס שלנו אל ה'. מקומו העיקרי של ה' מול הנבראים, הוא מקור קיומם, ומקור השפע והברכה המגיעים אליהם. האדם ביסודו הוא נזקק. עצם קיומו של האדם זקוק לשפע מתמיד שיקיים אותו. זאת מלבד צרכים רבים שבלעדיהם אין חייו של האדם אפשריים. האדם המאמין, מודע לנזקקותו, ואינו מתכחש לה, ויודע להפנות אותה אל מי שהוא מקור הברכות. מי שממנו מגיעה כל טובה לקיום האדם. לכן נצטווינו לברך את ה' אחרי הסעודה, דהיינו להכיר ולהדגיש שהוא מקור השפע שאנו אוכלים. ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.
מקורות:
ברכות ל"ג ע"א, דברים ח' י', ספר החינוך מצווה ת"ל, אבודרהם פירוש הברכות, נפש החיים שער ב' פ"ב, ברכות ז' ע"ב, ב"מ קי"ד ע"א, דברים כ"ד י"ג, רבנו בחיי דברים ח' י', תשובות הרשב"א חלק ה' נ"א, נוסח ברכת הזימון.
