ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים. את המילה תם פירש רש"י, אינו בקי בכל אלה, אלא כליבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. רש"י בחר לפרש כך, משום שהוא רואה שהתורה מעמידה כאן ניגוד בין יעקב לעשיו, וכיון שעשיו היה איש יודע ציד, מקצוע הדורש תחבולות וערמומיות, תמותו של יעקב, ההיפך מזה, מי שאינו חריף לרמות. ויש מקום לעיין בדברי רש"י, האם יעקב באמת אינו חריף לרמות? רש"י עצמו על הפסוק, ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי בן רבקה הוא, שם בתוך דברי יעקב את הדברים הבאים, אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה. הרי שיעקב ידע והיה חריף לרמות, אלא שנמנע מכך, כמובן, רק מפני כשרותו, ומדוע כינה אותו רש"י, אינו בקי ואינו חריף? זאת ועוד, האם מעלה היא לאדם שאינו בקי ואינו חריף?
ה'תם' מופיע גם בדברי חז"ל, בהגדה של פסח, כתוארו של הבן השלישי. שם לכאורה הכוונה לאדם עם שכל פשוט, בלי תחכום, קרוב קצת לפירושו של רש"י כאן. אבל זה בהחלט מעצים את הקושי, וכי יעקב היה נער פשוט, שאין בו תחכום? תן דעתך, שבמכילתא שלפנינו, שגם היא מביאה את ארבעת הבנים שכנגדם דברה תורה בסיפור יציאת מצרים, ושם, במקום המילה תם, נאמר, טיפש. והתמיהה מתגברת, האם הכינוי שהוזכר אצל יעקב קרוב במובנו לטיפש? חלילה. לא יעלה על הדעת. אבל איך נבאר לעצמנו את דברי רש"י?
המילה תם קרובה למילה תמים, וזו מופיעה בקרבנות כמה וכמה פעמים, אם עולה קרבנו מן הבקר, זכר תמים יקריבנו. שם ברור שהמובן הוא שלם, בלי מום. אבל המילה תמים מופיעה גם כתיאור לצדיקים. על נח נאמר, איש צדיק תמים היה, ואברהם נצטווה, התהלך לפני והיה תמים. במקומות אלו הנטייה היא לפרש תמים כשלימות הנפש בדרישות התורה, במקביל לתמים שהוזכר כשלימות גופנית. אבל כשכל יהודי נצטווה, תמים תהיה עם ה' אלוקיך, מפרש רש"י, התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, ונראה שכאן רש"י רוצה לחזור ולהתקרב למשמעות 'תם' אצלנו, שאינו חריף לרמות, ואנחנו תמהים איך מתחברות כל השמועות הללו.
רש"י פתח בפנינו חרך נוסף בסוגיא זו, בדבריו במסכת שבת, על הפסוק במשלי, תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם, שמתפרש בגמ' על אמירת נעשה ונשמע ע"י ישראל בשעת קבלת התורה. ופירש רש"י, התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו. למדנו מהי התמימות ומניין היא נובעת. העושים מאהבה יודעים ומבינים שנכון לסמוך על הקב"ה, שינהג בנו ביושר ובהגינות, ולא יטעננו, ישים עלינו מטען, שאיננו יכולים לשאת. זוהי מידת התמימות, של מי שנמצא בשלימות ובלי מחיצות עם הקב"ה, ואיננו חושד חשד שווא במי שאין מקום לחשוד בו. זוהי גם הבנת רש"י במושג תמימות כשהוא מופיע בציווי – תמים תהיה עם ה' אלוקיך, שפירושו לסמוך על ה' לגמרי, ולא לחקור אחר העתידות.
ונראה שפירוש המילה תם ביחס ליעקב, גם הוא במובן קרוב. התם הוא אדם שליבו ישר וחלק, ואיננו איש תחבולות. לכן הוא גם נוטה להתייחס באימון לבני אדם אחרים, ואיננו חושד בהם במה שאין ראוי לחשוד. אינו יודע ואנו בקי לרמות, אין כוונתו מחוסר יכולת המחשבה שלו, אלא מפני שהמחשבה הזו אינה עולה בדעתו. הוא נמצא בשלימות עם בני אדם, בלב פתוח ובלי מחיצות, ואינו מעלה על דעתו שירמוהו, ולא לרמות אותם. אמנם כאשר נפגש יעקב במי שמתכוון לרמותו, אין לו שום מניעה לרמות, ואחיו הוא ברמאות, שהרי לא חוסר יכולת יש כאן, אלא כח נפלא של אמת ואמונה, שזו מידתו של יעקב. מידה זו גורמת לו שאינו חריף לרמות.
אמנם בדברי חז"ל קיבלה המילה תם משמעות חדשה, של מי שחוסר התחכום שלו נובע מקוצר יכולת והוא מונע ממנו גם לשאול שאלת חכם, והרי הוא כטיפש בלשון המכילתא. לשון תורה לעצמה, ולשון חכמים לעצמן.
ואם כנים דברינו, נראה להציע הבנה גם במידתו השניה של יעקב, יושב אוהלים. רש"י ביאר ע"פ המדרש, אהלו של שם ואהלו של עבר. וברשב"ם פירש, רועה צאן אביו, וכך גם ראב"ע. אלא שקשה קצת מהו הניגוד בין רועה צאן לאיש שדה. ונראה להציע, שאיש שדה הוא אדם שכל חיותו היא בחוץ, ואילו יושב אוהלים הוא אדם שעיקר מושבו בביתו. והדברים מצטרפים לאיש תם, שהוא שלם בנפשו, ומקומו הקבוע בתוך ביתו, ושם הוא בשקט ובשלווה. לעומת עשיו שהוא איש יודע ציד, מלא חשבונות הרבים שבקשו בני האדם, ואין לו נחת בביתו, ולכן מקומו הוא בשדה. וכך אמר הכתוב על אישה זונה, בביתה לא ישכנו רגליה. והמדרש על אהלי שם ועבר מכוון ומצטרף לפשט, שהרי מי שהוא תם וישר, וליבו מלא שלווה, בוודאי ליבו פתוח לתורה, וקרובים אהלי בית המדרש לאהלי המגורים.
מקורות:
בראשית כ"ה כ"ז וברש"י רשב"ם וראב"ע, שם כ"ט י"ב וברש"י, ויקרא א' ג', בראשית ו' ט', שם י"ז א', דברים י"ח י"ג וברש"י, שבת פ"ח ע"ב, וברש"י, משלי י"א ג', עבודה זרה נ"ח ע"ב, משלי ז' י"א.
