חכמים במדרשם, בדברם על מכת חושך, אמרו כך: מהיכן היה החושך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר, מחושך של מעלה, שנאמר, ישת חושך סתרו. רבי נחמיה אומר, מחושך של גהינום, שנאמר, ארץ עיפתה כמו אופל. למדנו מרבותינו, שדברי חז"ל באגדה הם עטיפה לעומק דברי התורה. ואע"פ שפשוטה של תורה ודברי אגדה הם מקצועות נפרדים, ולא הרי זה כהרי זה, מ"מ המדרשים שאין להם שייכות, לכאורה, לפשוטי המקראות, הבנתם חושפת רבדים בעומק הפשט.
בדברי ה' בתחילת פ' וארא, מבאר הקב"ה את הטעם העיקרי של גאולת מצרים, קיום הברית שכרת ה' עם האבות, ולקיחת ישראל להיות לעם ה'. יציאת מצרים היא צעד בתוכנית האלוקית בעולם. בתוך הדברים נוסף עוד עניין, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם. הגאולה היתה גם מכח הרחמים על ישראל בסבלם. כך נאמר גם במעמד הסנה. ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו. רחמי ה' התעוררו על ישראל להושיעם מצרתם. אמנם נראה שעניין נוסף נכלל ביציאת מצרים, והוא עשיית משפט, על הסבל שנעשה לישראל. העניין הזה, אמנם אינו בולט בדיבורים אודות יציאת מצרים, ובכל זאת, הוא מופיע בארבע לשונות של גאולה. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. פירוש המילה שפטים, לכאורה, הוא משפט וצדק, כמו שמתרגם אונקלוס, ובדינין רברבין. גם בברית בין הבתרים, מודיע ה' לאברהם על גלות מצרים והיציאה ממנה, ושם נאמר, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
ונראה, שכאשר בא הקב"ה לפרעה מלך מצרים, לתבוע ממנו להוציא את בנו בכורו ישראל, היה יכול לתבוע זאת מכח שהוא אלוקי עולם ואדון כל הארץ, וכל הנקרא בשמו ולכבודו בראו יצרו אף עשאו, וממילא מחויבים הכל לעשות רצונו וציוויו. למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך. זהו לכאורה עומק התביעה מפרעה לשלח את ישראל כדי שיחוגו לה' במדבר, והמשמעות היא שזוהי תביעתו של בורא העולם מפרעה לכבד את העבודה לפני ה', גם אם הוא עצמו איננו מהעובדים לפניו. אבל יש עניין נוסף שבא לידי ביטוי ביציאת מצרים, והוא, המאבק שמנהל השי"ת בפרעה ובמצרים, על העוול הנורא שעשו לישראל בשעבודם ובעינויים שנים רבות כל כך. אע"פ שהעבדות עצמה הייתה מקובלת בימים ההם, ולא היה צד לתבוע מפרעה שלא יעביד את העבדים שתחת ידו, מ"מ ברור הדבר שגם לעבדים יש זכויות, ולהשליך ילדיהם ליאור אין שום זכות לשום אדון. וכפי הנראה, גם במקומות שהעבדות נוהגת ומקובלת, עדיין יש משפט וצדק הראוי לנהוג ביחסים בין האדון לעבדיו. תן דעתך, שבמשפטי התורה ביחס לעבדים כנעניים, מבואר בתורה שאדון ההורג את עבדו נהרג עליו ככל רוצח. אפילו בהכאה שאין בה איבוד נפש, אם איבד העבד איבר במכות שהיכהו אדונו, יוצא העבד לחירות. וברור הדבר שבמציאות שבה ממיתים את ילדי ישראל בידיים, בוודאי שהיו עוד אופנים רבים שבהם עינו את בני ישראל בדרכים שונות, שקשה להעלות על הדעת. כל זה נכלל במה שהדעת מחייבת כל אדם שאסור לעשותו, והעושה כן ראוי לעונש חמור וקשה. הקב"ה, שהוא שופט כל הארץ, ירד למצרים כדי להעניש עושה רשעה, ולהציל את ישראל העשוקים מידי עושקיהם.
ידועים דברי הרמב"ם, בבואו לבאר את העיקר הגדול, שהוא עמוד התורה והמצווה, שמעשי בני אדם ניתנו בשליטתו של האדם עצמו, ואין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, הקשה מהכתוב בתורה, ואני אקשה את לב פרעה, שמשמעות הדברים שה' מנע מפרעה את הבחירה, וכתב על זה כך. לפי שחטא מעצמו תחילה, והרע לישראל הגרים בארצו, שנא' הבה נתחכמה לו וכו', ניתן הדין למנוע התשובה עד שנפרעין ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את ליבו. ומפורש ברמב"ם שהחטא שבגללו נענש פרעה, היה השעבוד ששעבדו את ישראל לפני שמשה פנה אליהם. ונראה לבאר, שאם היתה ניתנת לפרעה הבחירה המלאה, היה נענה לבקשת הקב"ה מיד בפעם הראשונה שבאה אליו ע"י משה ואהרן, והיה יוצא מכל העניין בלי עונש, וזה אינו ממידת הצדק כלל. לכן הוסיף ה' להכביד את ליבו של פרעה, ושל עמו, עד שיקבלו את עונשם המלא על רשעותם.
להבנה זו יש משמעות עצומה, שהרי יציאת מצרים היא ההתגלות האלוקית הגדולה בהיסטוריה, והיה בה בירור של כל יסודות האמונה, ובכללם הוא דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כצוואת אברהם אבינו.
וזהו הטעם שיש לנו בדברי חז"ל במדרשם. החושך שהוכו בו מצרים היה מחושך של מעלה, והיינו ששורשו הוא במידת רחמים, לגאול את ישראל ולהיטיב לעולם. אבל היה בו גם מהחושך של גהינום, שהרי הקב"ה בא גם במידת הדין לעשות צדק ולהעניש את מצרים.
מקורות:
מדרש תנחומא הקדום פ' בא אות ב', תהילים י"ח י"ב, איוב י' כ"ב, שמות ו' ד-ה', שם ג' ז', שם ו' ו' ובאונקלוס, בראשית ט"ו י"ד, תהילים קי"ט צ"א, הלכות תשובה להרמב"ם, פ"ה ה"ג, שמות ז' ג', פ"ו ה"ה מהל' תשובה, שמות א' י', בראשית י"ח י"ט.
