על הפסוק במגילת רות, ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, דרשו בגמ', אלו בגדים של שבת. ויש לעיין, מה למדו חז"ל בדרשה זו, הרי אין כאן שום רמז לעניין השבת, ואיך שייך ללמוד מכאן שיש חובה לכבד את השבת בבגדים נאים. ואם ללמוד משהו לגבי הנהגת רות באותו הלילה, הרי במקרא עצמו מבואר שלבשה את בגדיה הנאים והטובים, ומהי שייכות השבת לשם?
הדרשה הזו בעצמה, מופיעה גם בירושלמי, ושם נאמר, כד דרשה ר' שמלאי בציבוריי', בכון חבריי' לקובלי', אמרו ליה, רבי, כעטיפתנו בחול כן עטיפתנו בשבת! אמר ליה, אעפ"כ צריכין אתם לשנות לשבת, מן הדא – ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך. כאשר דרש רבי שמלאי את הדרשה הזו בציבור, בכו החברים מולו, על כך שאין להם בגדים אחרים לשבת. והשיב להם רבי שמלאי, שאע"פ שהם לובשים אותם בגדים בשבת ובחול, ראוי להם לעשות שינוי כלשהו בבגדי החול לכבוד השבת, מן הפסוק שבמגילת רות. הדין הזה נתבאר גם בתלמוד הבבלי, ואם אין לו להחליף, ישלשל בבגדיו. ושם נדרש הדין מהכתוב בנבואת ישעיהו, וכיבדתו מעשות דרכיך. וברש"י, ישלשל בבגדיו – כלפי מטה, שיראו ארוכים. והוא מידת עשירים היושבים בביתם, ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד שבת הוא. וכך נפסק בשולחן ערוך, ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת. ואם אי אפשר לו, לפחות ישלשל בגדיו למטה, דרך כבוד. אמנם לימוד העניין הזה ממגילת רות צריך ביאור, גם צריכה ביאור בכייתם של החברים. הרי בוודאי גדר הכבוד הוא לפי ממונו של אדם, ואם עניים הם, ואין להם ממון לבגדי שבת, מפני מה עליהם לבכות?
ונראה לומר, שחכמים מצאו לנכון לדרוש עניין בגדי שבת בהליכת רות אל הגורן, משום שבלילה הזה הונחו היסודות למלכות בית דוד, וחז"ל בחכמתם ראו קשר בין מלכות דוד לשבת וקדושתה. מלכות בית דוד עניינה תיקון המציאות כולה והתאמתה לחזון האלוקי, שהרי עניינו של מלך ותפקידו בכל מקום הוא סידור ענייני העם על מכונם כפי הראוי, והישר והטוב בעבור מלכות ישראל הוא הישר והטוב בעיני ה' אלוקינו, וחוקותיה של המלכות הזו הן דרכי ה' לעשות צדקה ומשפט, כמו שנאמר על דוד בדברי הנביאים: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. כך שמעתי ממו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, שהעובדה שדוד המלך נולד ונפטר בעצרת, זמן מתן תורתנו, היא מפני שנתינת התורה לישראל מחייבת שיבוא לעולם דוד ומלכותו, כדי להחיל את התורה על הארץ. ממלכות בית דוד יצא באחרית הימים מלך המשיח, והוא ישלים את התיקון הכללי ויביא את כל ענייני הבריאה אל שלמותם.
העניין הזה, של כח התיקון של כל קלקולי ועיוותי הבריאה, מונח גם בשבת ובקדושתה. שורשה של השבת הוא בשביעות רצונו של ה' ובשמחתו בבריאה, וכיון שאין ספק שהמציאות המוכרת לנו איננה מייצגת שלמות, ואין הקב"ה שמח ושבע רצון מעולם שיש בו טעויות, חטאים וסבל. על כרחנו למדנו ששביעות רצונו מתייחסת לעולם בבחינת הליכתו אל התכלית. ככל הנראה זוהי הסיבה שיש בשבת הארה של תשובה, כמאמר חז"ל במדרש, פגע בו אדם הראשון בקין, אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון טופח על פניו, אמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע?! באותה שעה עמד אדם הראשון ואמר: 'מזמור שיר ליום השבת'. כח התיקון הטבוע ומאיר בבריאה, גנוז וטמון בשבת.
החלפת בגדי החול בבגדי שבת היא בעיקרה הנהגה של כבוד לשבת, כלשון הרמב"ם, ומכיבוד השבת, שילבוש כסות נקייה. ולא יהיה מלבוש החול, כמלבוש השבת. ואפשר גם להצטמצם בהבנת מדרש רבותינו על בגדי השבת שלבשה רות, ולראות בהם את הכבוד לגודל העניין שהיא עסקה בו, העמדת היסוד למלכות דוד. אמנם נראה שיש כאן רמז נוסף שרמזו חז"ל. הסרת בגדי החול ולבישת בגדי השבת, רומזת על תיקון המציאות החיצונית, והעלתה מהמציאות הנמוכה של ימי העמל, שבה כרוכות קללות ה' לאדם הראשון. וגם לבישת בגדי החול של רות, ולבישת בגדי השבת, מבטאים את הארת התיקון שהאירה שם, שיש בה כח לתקן את המציאות החיצונית.
אם כנים הדברים, אפשר להבין את בכייתם של החברים. הם שמעו מרבי שמלאי על משמעותם של בגדי השבת, ושאלו את עצמם, האם העובדה שאין להם יכולת להחליף את בגדיהם מלמדת שאין להם די חלק בתיקון העולם לקראת השלמת המציאות בגאולה העתידה?
השיב להם רבי שמלאי, שגם מי שאין לו דרך להחליף בגדים לכבוד שבת, והוא נשאר בשבת עם בגדי העמל המאובקים והמיוזעים, יכול לשנות בבגדים משהו, ולאפשר לבגדי החול להאיר ולו במעט, מהארת השבת. התיקון הכולל של בריאה אינו תלוי בנו, בני האדם, אלא בה' ובהנהגתו. לכל אחד מאיתנו יהיה חלק בשלמות, אם עשה אפילו מעט, כפי יכולתו.
כל זה מתאים לדברי הנביא לסריסים, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו, אשר לא ייכרת. הסריס הוא מי שלמעשיו אין המשך, שהרי הוא ילך לעולמו, ולא יישאר מי שילמד ממעשיו כלום. אבל אם הוא בעצמו בחר בדרך ה', ייתן לו ה' אחיזה בעולם התיקון.
מקורות:
רות ג' ג', שבת קי"ג ע"ב וברש"י, ירושלמי פ"ח הל"ז, שמואל ב' ח' ט"ו, בראשית רבה כ"ב י"ג, תהילים צ"ב ע"א, פ"ל מהלכות שבת הל"ג, ישעיהו נ"ו ה'.
