כתב הטור בהלכות יוה"כ, ונוהגין באשכנז לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם, וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן, כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל, למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין – פירוש חפץ נאה, מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך. לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים. ולכאורה מדרש זה סותר את מה שנתבאר בגמ', שבשכמל"ו הוא שבח פחות כציקי קדירה, ואומרים אותו משום שהמלך חפץ בו, ומחמת שאין כבוד המלך לקבל שבח כזה, ולכן אומרים אותו בחשאי. וכאן משמע שזהו שבח גבוה ומתאים למלאכי השרת ואינו מתאים לבני אדם. ויל"ע מדוע הביא הטור להלכה את המנהג ע"פ המדרש, אם הוא סותר את המבואר בגמ'.
ושמעתי לבאר, שבאמת המדרש והגמ' מייצגים שתי מסורות שהיו בעניין הזה אצל חז"ל, והרי זה כמחלוקת בגדר אמירת בשכמל"ו, לפי הבבלי זהו שבח פחות, השייך למציאות הפחותה של העולם, ואין ראוי להצמידו לשבח הגדול של אחדות ה' האמיתית העולה מפסוק ראשון, ולכן אומרים אותו בחשאי. ולפי המדרש זהו שבח עליון הראוי למלאכי השרת, ומשה הביאו אלינו, ואין ראוי שנאמרו בגלוי, ורק ביוה"כ, שאנו דומים למלאכים אנו אומרים בשכמל"ו בקול רם. וכפי הנראה בא"י נהגו כפי המדרש, וכך באשכנז, וידוע שכמה ממנהגי אשכנז שורשם במנהגי א"י הקדומים. ובאמת אין מקום למנהג זה ע"פ התלמוד הבבלי, אלא שבעניינים כאלה אין חובה לבני א"י לקבל את הכרעת הבבלי, משום שאלו עניינים של מנהג ולא של הלכה.
אמנם נראה לבאר באופן אחר, שלא תהיה סתירה בין דברי המדרש לדברי הגמ'. והוא, שאנו פרשנו את פחיתות השבח בשכמל"ו בזה שהוא מתייחס לשליטת ה' גם בעולמות התחתונים, שהם כאין וכאפס ליד ייחודו העצמי. וכך כתב בספר נפש החיים, ועפ"י פשוט י"ל דלפי האמת אינו שבח כלל, כמו האם יחשב לשבח למלך ב"ו לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים, והמה מקבלים עליהם עול מלכותו ברצון. כ"ש וק"ו אין ערך כלל שהוא יתב' אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו הפשוט, וכל העולמות כלא חשיבין קמיה, ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו יתב' שהוא ברוך ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים, שכולם שפלים ולא חשיבין קמי' כלל. רק שהוא יתברך, במקום גדולתו תמצא ענוותנותו, שגזרה רצונו לקבלו מאתנו לשבח, לזאת המשילוהו ז"ל לציקי קדרה, והתקינו שעכ"פ לא נאמרו אלא בחשאי.
אמנם י"ל שפחיתות השבח של ברוך שם כבוד מלכותו אינה מחמת קטנות העולמות, אלא מחמת שהארתו ית' בעולמות תלויה בבחירת האדם, ובזה יש פחיתות באמירת ברוך שם, שיש בחינת שבח לה' שתלוי בנו בני אדם. אמנם הקב"ה חפץ בזה, וזוהי כל תכלית הבריאה שיעלה השבח מבני אדם בבחירתם, ולכן אומרים אותו בחשאי. אמנם מלאכי השרת, שפועלים בכח ההנהגה העליונה, יודעים היטב שאין תיקון הבריאה תלוי במעשי בני אדם. ובורא העולם ברצונו הטוב יביא את העולם אל התיקון. כמו שידועים בזה דברי הרמב"ן בשירת האזינו, והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו. וכך גם רבנו הרמח"ל בעניין כוונת קריאת שמע, אין כל זה אלא סיבוב מסיבות בדרך עמוק, כולם מתכוונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים. ונמצא שהקב"ה הוא המנהג את הכול באמת, ועצתו לבדה היא תקום, שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו. אלא שלפי אמיתת העניין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החוכמה הנפלאה והטוב האמיתי, ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית"ש אחד יחיד ומיוחד, והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי, שהוא הטוב האמיתי שזכרנו. ולפי תפיסה זו, אין שום חסרון בשבח ברוך שם, משום שהוא מבטא את שליטתו העליונה של הקב"ה, וכיצד הוא השליט היחיד באמת.
ובאמת הבחינה העליונה הזו, נשענת על פנימיות נשמתם של ישראל, שעל אף חלקם בחטא ועוון, פנימיותם אחוזה בטוב האלוקי, ואין החטא מגיע לשם. כמו שכתוב בפסוקי שיר השירים, אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש. וכמו שאמרו בגמ', גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. ומכח הפנימיות הטובה מובטח ניצחונו הסופי של הטוב. אמנם, בחינה עמוקה זו בנשמות ישראל מוכרחת להיות נעלמה לגמרי, שהרי כל צורת העולם מיוסדת על בחירתו של אדם. ולכן לפי התפיסה השולטת מתחת לשמים, שבח זה של ברוך שם הוא כציקי קדירה, משום שהוא מבטא את תלותו של ה' ומילוי רצונו באדם, ואומרים אותו בחשאי. אבל המלאכים, שמקומם מעל לשמים, בעין שליחותם האלוקית, הם רואים את וודאותו של הטוב, והם אומרים בשירה ובזמרה ברוך שם.
אמנם ביום הכיפורים, בו מתגלה ההנהגה העליונה של שליטת הטוב בעולם, וגם מתגלה ומאירה פנימיות נשמתם של ישראל ושייכותה אל הטוב, גם אנו דומים למלאכי השרת ואומרים בקול רם בשכמל"ו.
ויל"ע אם ראוי לומר כך בפשוטם של דברים, או שיותר נכון לומר כאשר אמרנו בתחילה.
מקורות:
טור או"ח סי' תרי"ט, מדרש רבה ואתחנן פרשה ב' פסקא ל"ו, פסחים נ"ו ע"א, נפש החיים שער ג' פי"א בהגה"ה, עיין בס' קדושת שבת לר' צדוק הכהן מלובלין מאמר ו', רמב"ן דברים ל"ב מ', דרך ה' ח"ד פ"ד, שיר השירים א' ו', ברכות י"ז ע"א.
