חלק מרכזי בסדר הסליחות שלנו, הוא אמירת י"ג מידות של רחמים. מקורן של המידות, ומקור כוחן לכפר על חטאים, הוא בפ' כי תשא, ובכפרת חטא העגל. משה עסוק שם בלכפר על העגל, ולהחזיר את השכינה לישראל. הוא בוחר בדרך מיוחדת כדי לגרום לתפילתו להתקבל. הודיעני נא את דרכך, ואדעך, למען אמצא חן בעיניך. משה מבקש מה' שיודיע לו את דרכיו. ידיעת דרכי ה' היא ידיעת ה' ממש, כמו שלומד מפסוק זה הרמב"ם בסוף מוה"נ, שאין ידיעת ה' אלא ידיעת דרכיו. ידיעת ה' היא הדרך למצוא חן לפני ה'. משה חפץ במציאת חן זו, לא עבור עצמו, אלא כדי לבקש מה' את כפרת ישראל והחזרת השכינה לתוכם. ואכן, מיד אחרי המעמד בו התגלו דרכי ה' למשה, הוא מנצל את הרגע הנפלא הזה, ומבקש את בקשתו, כמו שכתוב, ויאמר, אם נא מצאתי חן בעיניך ה', ילך נא ה' בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו, ונחלתנו. משם אפשר ללמוד, שידיעת דרכי ה' ואימוצן כדרך חיים, היא הדרך לזכות לחן לפני ה', לקבלת התפילה ולמחילת עוונות. זוהי המשמעות של דברי הגמ', כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר, נושא עוון ועובר על פשע, למי נושא עוון, למי שעובר על פשע. המידות נועדו למי שיודע אותן, ונוהג על פיהן.
סוד נוסף גילו חז"ל, שדרשו, ויעבֹור ה' על פניו ויקרא – אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. כאן העמידו חז"ל את אמירת י"ג מידות כתפילה, ובאופן מופלא כל כך, שהקב"ה בעצמו מתפלל. מאי משמע שהקב"ה מתפלל?
נאמר בגמ', מנין שהקב"ה מתפלל, שנאמר, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר, אלא תפלתי, מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי, יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במידת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין. יש כאן פתיחת שער להבנת העניין. יש סדר של הנהגה שבה הקב"ה מנהיג את העולם. הסדר הזה הוא האופן הנכון להנהגה, וה' קבעו משום שכך ראוי לפי המכוון בבריאת העולם. ממילא מובן, שיציאה ממנו אינה דבר פשוט. כביכול, הקב"ה בעצמו משתדל בתפילתו לפעול את הכניסה לפנים משורת הדין, אל מידת הרחמים העליונה. מכאן, שבשעה שלימד הקב"ה את משה את דרכי ההנהגה, לא היה זה לימוד של דבר שהוא ברור מצד עצמו, אלא ה' בעצמו היה צריך להתפלל שמידות אלו הן שינהיגו את העולם בשעה זו, ומשה שמע ולמד על המידות המיוחדות, שהפעיל ה' בחסדיו בתפילתו המיוחדת. לכן למה שבפשט נקרא הודעה, מכנה הגמ', שהקב"ה התפלל.
בהמשך הגמ' שם, תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריא-ל י-ה ה' צבא-ות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי, ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו, יהי רצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. ונראים הדברים, שאותה התפילה שמתפלל הקב"ה תמיד, ביוה"כ מתפלל אותה הכהן הגדול. והטעם, שתפילתו של הקב"ה פעלה כבר את משמעות ימי התשובה והרחמים כימים שמידת הרחמים פועלת שם, ולכן האדם יכול לעורר את מידת הרחמים בקלות, די בברכת הדיוט, כמו שהגמ' מכנה את תפילת רבי ישמעאל בן אלישע, כדי להפעיל את מידת הרחמים.
והקדמונים סדרו להרבות באמירת י"ג מידות בעשרת ימי תשובה, ובימים שלפניהם, משום שמידת הרחמים מאירה בימים אלה מאד. ובספרא דצניעותא נתבאר שעל עשרה ימים אלה נאמר הפסוק, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, משום שמידות רחמים מאירים בימים אלה. והגר"א שם כתב, ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי, שהן י"ג מדות, וכ"מ בגמ', ולכן תקנו לומר בו י"ג מידות, וכמו שאמרו, יעשו לפני כסדר הזה. ומבואר, שכבר נפעל שזו תהיה ההנהגה בעשרת הימים, ועליה נאמר בגמ' הדרשה על הפסוק, דרשו ה' בהמצאו, ולכן בימים אלה מתפללים י"ג מידות, ועל ימים אלו נאמרה ההבטחה שאם יעשו כסדר הזה, ימחלו חטאיהם. ואע"פ שאנו אומרים י"ג מידות גם בזמנים אחרים, עיקר עניינם הוא לימים אלה, משום שבהם זו ההנהגה, כמו שפעל כבר ה' בתפילתו.
אבל וודאי שלא נתבטל עניין הלימוד והידיעה בדרכי ה', כמו שהיה אצל משה, ששם נכרתה הברית. ועיקר ההנהגה האלוקית, וכוונת התפילה במידות אלו, היא כדי להשיג מידות אלה, ולנהוג על פיהם כפי היכולת, ככתוב על דרכי ה', כי באלה חפצתי נאם ה', ולמי נושא עוון למי שעובר על פשע.
מקורות:
שמות ל"ג י"ג, מורה הנבוכים ח"ג פנ"ד, שמות ל"ד ט', ר"ה י"ז ע"א, מיכה ז' י"ח, שמות ל"ד ו', ר"ה י"ז ע"ב, ברכות ז' ע"א, ישעיהו נ"ו ז', ספד"צ תחילת פ"ב ובביאור הגר"א שם, ישעיהו נ"ה ו', ירמיהו ט' כ"ג.
