פורים יש בו סתירה. מחד, הסיפור כולו הוא סיפור של הסתר וחושך. במגילה אין שם שמים. אין בפורים ניסים גלויים. אכתי עבדי אחשורוש אנן, והכי גרוע, אסתר נשארת אשתו של הגוי הערל, וכפי הנראה בניה ובנותיה אבודים לעם ישראל. אבל מאידך, יש בו צד של הארה עליונה, הארה של וודאות גמורה, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. לא כיעקב שמשתחווה לעשיו, לא כיוסף שמשתחווה לפרעה, ואפילו לא כשלמה שמכבד את מלכת שבא.
מניעת ההשתחוויה איננה נקודה פרטית בסיפור. התחושה היא שמכאן כוחו של מרדכי, וזהו אצלו עיקרון חשוב. ראב"ע כתב: והנה יש לשאול למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה, גם הכניס כל ישראל, היה ראוי שידבר לאסתר ותסירנו משער המלך, ולא יכעיס את המן אחר שראה שהשעה משחקת לו, והתשובה, כי לא יוכל לסור משער המלך, כי אם יסור בלא מצות המלך דמו בראשו. אמנם נראה שמרדכי מחזר אחרי ההזדמנות להתריס נגד המן. ועיין בדברי מהר"ל עה"פ, ולא קם ולא זע ממנו, וז"ל, פירושו, לא קם כמו שדרך לקום מפני אדם חשוב, ולא זע, אף שלא היה רוצה לקום, מפני שגם הוא אדם חשוב, מ"מ היה לו להיות זע קצת, כאשר אינו רוצה לטרוח כל כך להיות קם לגמרי, דרך להיות זע שאינו כ"כ טורח, וגם זאת לא עשה. ומפורש במגילה שמרדכי אינו מייצג עמדה פרטית שלו, אלא עמדה יהודית כללית. ויגידו להמן לראות, היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם אשר הוא יהודי. המשפט המסורבל הזה מעיד שהם לא הסגירו את מרדכי כדי שיוציאו אותו להורג. הם היו סקרנים מאד לדעת האם לרעיון היהודי של מרדכי יש עמידה. האם מרדכי יישאר בלי להשתחוות? הם היו משוכנעים שמרדכי בסוף ישתחווה. לא תהיה לו ברירה. ואם מרדכי הוא עקשן קיצוני, יבוא יהודי אחר שישתחווה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי. אם האיש שאינו משתחווה הוא סתם אדם, סביר שאפשר היה לסלק את מרדכי, ולהביא במקומו מישהו שיישר קו. אבל אם מרדכי הוא יהודי, יבואו אחרים במקומו, ולא הרווחנו דבר.
נראים הדברים שמרדכי מוליך כאן מהלך ציבורי, שנועד בשביל לחרוש חריש עמוק בעם היהודי כולו.
מחד, הגלות מעמידה אותנו במציאות כפי שהיא, ועלינו לשאת אותה על כתפינו. לקבל על עצמנו את עולה של הגלות, כדברי ירמיהו, דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום. הפעילות של יהודים בגלות, חייבת להביא בחשבון את תנאי המציאות, ולנהל את הדברים בהתאמה למה שמתרחש. ומאידך, תפיסת הזהות שלנו צריכה להיות בהירה, ברורה וודאית. אנחנו נמצאים בגלות, אבל מקומנו הפנימי הוא הברית עם ה' והשראת השכינה. זוהי אמת גדולה שאמורה להיות ברורה לנו לחלוטין. העולם שמסביב יכול בוודאי להשפיע על מצבם של ישראל בגלות, והרבה סבל נגרם לנו בעטיים של אומות העולם. אבל בתוכנו פנימה חייבת להיות נקודה חיה ומאירה, שבה אומות העולם אינן מצליחות לגעת.
את הוודאות המוחלטת הזו, דורשת המגילה גם מאסתר. חייה הפרטיים של אסתר היו קבורים עמוק בתוך הגלות. היא אשתו של אחשורוש, והיא מנהלת את חייה בתוך הארמון. אבל נדרש ממנה להיות שייכת באופן מוחלט לעם היהודי. היא נכנסת למלך אחשורוש מתוך סיכון עצמי גבוה, בעבור הצלת היהודים. היא עומדת בפני אחשורוש, ומבקשת ממנו, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי. היא שוללת מראש חלוקה בינה לבין העם כולו, משום שאין לה קיום נפרד מעמה. זה הדבר אשר אמר לה מרדכי, אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים.
הוודאות הזו נדרשת גם מכל היהודים, הקרובים והרחוקים, הפרזים והמוקפים, כשהם מצווים לחגוג את הפורים. הם נדרשים להצהיר בפני שכניהם על שייכותם לסיפור היהודי, ועל שמחתם בקיום העם, ובהריגת שונאי ישראל. זוהי הרי המשמעות של השמחה בט"ו באדר, המתייחסת ליום השני של הריגת אויבי היהודים בשושן. לא כדי להיקהל ולעמוד על נפשם, אלא עשיית דין במבקשי רעתם.
כל זה מלמד שכדי להתקיים בגלות, במציאות המסובכת שהגלות יוצרת, ובתנאים המורכבים של החיים בין הגויים, בהסתר ההנהגה האלוקית, עלינו לאחוז במקל משני קצותיו. מחד, המציאות מחייבת אותנו להיכנס אליה, ולהיות חלק ממנה, ומאידך, יש נקודת חיבור עמוקה ופנימית, המשייכת אותנו אל ה', אל התורה ואל הגאולה השלימה שאנו מצפים לה.
מקורות:
ערכין י' ע"ב, אסתר ג' ב' וראב"ע ובאור חדש למהר"ל, אסתר ה' ט' ובאור חדש שם, שם ג' ד' וו', שם ז' ג' וד'.
