הרמב"ן, בסוף שירת האזינו, כתב על תוכנה של השירה. והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. השירה מתארת את המסגרת של ימות עולם ואת מקומם של ישראל בהיסטוריה. וממשיך הרמב"ן, אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה, על כרחן של מינין. שהרי בשירה אין הגאולה תלויה בתשובה, והיא מובטחת מידיעת ייחוד ה', ככתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלוקים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל. הרמב"ן משלים את דבריו בהבאת דברי חז"ל, גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא. גם הרמח"ל בספרו דעת תבונות, מציג את השירה כמהלכה של ההיסטוריה, והוא מכנה אותה במילים, כל סיבוב הגלגל, שהיה עתיד ומזומן להיות סובב בעולם.
ופתיחת השירה הזו, היא במילים אלו: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. משמעות הדבר, שתחילת ההתבוננות התורנית במהלך ימות העולם, היא הידיעה שהקב"ה הוא מנהיג את העולם במשפט. ואת המשפט הזה מניחה השירה כיסוד ללמדנו. כפתיחתו של הרמח"ל את בירור יסודות האמונה, זה ודאי, שהקב"ה הקים עולמו על המשפט, ומנהגו במשפט ישר ונאמן; וזה הדבר תראי אותו ברור בלי שום ספק, וכמו שהעיד הרועה הנאמן, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. הרי שהפסוק הזה, בתחילת כל סיבוב הגלגל, נועד להראות משהו מן המשפט הישר והנאמן המרכיב את שנות דור ודור.
וגם אם תמצאנה את ישראל רעות רבות וצרות, וגם אם למראה עיניים, יוכלו לטעות ולטעון, הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, וחלילה לא בחר האל בישראל ולכן אירעו המאורעות הקשים, תענה השירה לעד, כי מראש הוכרזו הדברים ונאמרו, וכי יש לקב"ה משפט ישר ונאמן להוליך בו תולדות אדם וישראל. וגם אם לא נוכל, בתקופות מסוימות, לדעת מהי משמעות המאורעות, ולאן הם מובילים, יודעים אנו מן העדות את המגמה הכללית, ואת יסודותיה.
כדברי השירה, נאמר גם בתהילים, במזמור שיר ליום השבת, שעסוק בסוגיית רשע וטוב לו. תחילת המזמור בשמחה במעשי ה' המיוחדת לשבת, כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. והמשכו בהנהגת ה', העלולה לעורר קשיים. כהנחה ראשונית הניח המשורר, מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך. מחשבות ה' הן רחבות ומקיפות, עמוקות ומרחיקות-ראות, ואין האדם משיגן. רק בער וכסיל אינם מבינים את גובה ההנהגה ומעמקיה, והם מתקשים בקושיותיהם על מעשי ה'.
המזמור ממשיך לצייר את הקווים העיקריים של התשובה. צמיחת הרשעים היא כעשב, הצומח מהרה, אבל גם נובל ונאבד במהירות, וגם גובהו וגודלו הם מזעריים, ואילו צמיחת הצדיקים היא כפריחת התמר, שאמנם מתעכבת ולוקחת זמן מרובה, אבל בלי ספק היא יציבה ומרובת הישגים. שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.
המשורר, הוא משה רבנו מוליך את המהלך, כדי להגיע למסקנה שהוצבה בראשית שירת האזינו. להגיד כי ישר ה', צורי, ולא עוולתה בו. זהו יסוד האמונה, ובלעדיו לא תיכון עמידתו של אדם מול אלוקיו. כדברי ירמיהו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, והידיעה שהאדם יכול להשיג על קונו היא, כי אני ה' עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם ה'.
ולמרות שהידיעה הזו נמצאת אצלנו כידיעה כללית בלבד, המרחפת מעל המציאות ואיננו יכולים לראותה בתוך המאורעות, מ"מ אין לנו להרפות ממנה, ודרכה עלינו להתבונן במציאות. ממנה עלינו לשאול, ומתוכה עלינו ליישב קשיינו, אבל לעולם לא נוכל לבטל את עצם הידיעה הזו.
וכך העמיד את הדברים רבנו הרמח"ל בתחילת ספרו דעת תבונות, כי מעשי ה' ית' נראה בהם רוחב כל כך גדול שאין שום לב מכיל אותם. והייתי רוצה שתלמדני דרך ישרה להבין יושר העניינים האלה, מבלתי נטות ימין ושמאל. אבל יש בכאן דברים קשים ועמוקים מאד, כגון, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, שנתקשו על גדולי החכמים והנביאים, ואפילו למשה רבנו ע"ה, שאי אפשר להשיגם. הפרטים שלא אוכל להבין – הנה אניח. אך שהכללים לפחות יהיו בידי ישרים. מעשי ה' עמוקים עד בלי די. האלוקים בשמים, ואתה על הארץ. האדם עומד פעמים רבות בלי לדעת ובלי להבין את מהלכי ההנהגה, אבל יסודות ההנהגה וכללי הצדק הם הנחות יסוד של תפיסתנו, וידיעתם היא מגמתנו.
מקורות:
רמב"ן דברים ל"ב מ', דברים ל"ב ל"ט, ספרי דברים ל"ב מ"ג, דעת תבונות סי' ל"ד. דברים ל"ב ד', שם ל"א י"ז, תהילים צ"ב, ירמיהו ט' כ"ג, דעת תבונות ח'-י"א.
