מהסוגיות המרכזיות הנוגעות למעשה מכירת יוסף, היא סוגיית החטא ועונשו. האירועים שהאחים פוגשים במצרים, מזכירים להם את התנהגותם בנוגע למכירת יוסף, והם רואים בהם עונש על חטאם. ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו, בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אותם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר, אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש. כאשר נמצא הגביע באמתחת בנימין, אומר יהודה ליוסף: מה נאמר לאדוני, מה נדבר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך, הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. כאומר, החטא שאתה מאשים אותנו, שגנבתי אתה גביע, איננו שלנו, אבל יש חטא אחר הרובץ עלינו, שאותו מצא האלוקים, ועליו אנחנו משלמים.
אבל לאחר שיוסף מתגלה לאחיו, הוא מבטל את הדיון על החטא, ומשתדל להסירו מסדר היום. ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם, כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם. ועוד, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים, וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו, ומושל בכל ארץ מצרים. ובסוף פרשת ויחי, אחרי מות יעקב אביהם, חוששים האחים שעכשיו הגיעה השעה שבה ישטמם יוסף, ויפקוד על כל הרעה אשר גמלוהו, והוא אינו נכנס לדיון, אלא – ויבך יוסף בדברם אליו. הוא מבטל את מחשבתם וחששם, ואומר, אל תיראו, ומוסיף ושב על מה שאמר קודם לכן, ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב. כללו של דבר, יוסף מוחל וסולח בלב שלם, ואינו חפץ בדיון הזה. הוא מבטל את חטאם כשהוא משתמש בשתי טענות. האחת, המכירה איננה מעשה האחים, אלא ה' עומד מאחורי הדברים, והשנייה, המכירה הובילה לתוצאות טובות וחיוביות, עבור יוסף עצמו, ועבור רבים אחרים. האם בדברי יוסף יש די כדי לבטל ולמחוק את העוול שנעשה? קשה מאד לקבל זאת. הקב"ה הטיל אחריות על האדם, ומעשים רעים מתייחסים לעושיהם. גם התוצאות הטובות שיצאו מהמעשה, אין בהם די כדי להעביר מן העולם את הצדדים השליליים של מה שקרה.
בתוך הדברים מוסיף יוסף, התחת אלוקים אני, רק לאלוקים ראויה עשיית דין. האם אין לנפגע מחברו זכות לדרוש עשיית דין? ברור שאין כן הדברים. ולכאורה משמעות כל דברי יוסף היא תוספת לדברי המחילה שלו. יוסף בחסידותו המופלאה מתייחס לכל הטענות שיש בהם כדי לצמצם את התביעה מעל אחיו. בבחינת, וינחם אותם וידבר אל ליבם, וברש"י, דברים המתקבלים אל הלב.
אמנם, לכל המחשבות הללו יש ערך עצום, כטיעונים של מידת הרחמים. בלי ספק העובדה שמחשבתם הרעה של האחים לא יצאה אל הפועל, וממעשיהם יצאה טובה עצומה ליוסף, יש בה כדי להקל, ולו במשהו, את הכעס על חומרת העוון. פלאות ההשגחה העליונה, שהשתמשה במעשי האחים, כדי להגשים את חלומותיו של יוסף עצמו, בוודאי יש בהם כדי להסיר את חומר הדין ממכירת יוסף. אבל לכל זה יש מקום רק מפני שהאחים תקנו את לבבם, ועכשיו הם מוכנים למסור נפש עבור בני רחל, ורק מפני שיוסף מכוון את עצמו לריפוי המשפחה ולשלום ואחווה בבית יעקב. מצב הדברים הזה הוא הסיבה להתעוררות הרחמים, ולהעמדת כל הטענות הללו.
אבל אין ספק שעצם החטא של מכירת יוסף הוא מהקלקולים היסודיים של בית ישראל, וככל הנראה עדיין לא תוקן לגמרי. אנחנו מוצאים את המשך הקרע בבית ישראל מופיע בימי בית ראשון, וחלוקת ישראל לשתי ממלכות, יהודה ויוסף. עד לגאולה שלימה, עליה מתנבא יחזקאל, וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך, ושם, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד.
וככל הנראה, עוון שנאת חינם עדיין לא סר מאיתנו, ועדיין לא השכלנו למצוא דרך לחבר בין חלקי העם. ואפילו החלוקה בין מחנות היראים עצמם, יש בה משום ריחוק הלב ונפרדות יתירה. ומצאנו במדרש רבותינו, על הפסוק, קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה, ואלו דבריהם, אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, בתחילה, וישחטו שעיר עזים, בסוף, עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. הא למדת שיש שני חטאים גדולים שישראל צריכים כפרה עליהם, מכירת יוסף וחטא העגל, ומכוחם השתלשלו, שני החורבנות, בית ראשון חרב בעיקר מפני עבודה זרה, ובית שני, מפני שנאת חינם.
ויוסף הוא שהניח בסיס ושורש לחיבור מלא בבית יעקב, והיו לאחדים בידך.
מקורות:
בראשית מ"ב כ"א-כ"ב, שם מ"ד ט"ז, שם מ"ה ה' וח', שם נ' י"ז וי"ט-כ"א, יחזקאל ל"ז י"ז וכ"ב, ויקרא ט' ג' ובתורת כהנים שם הובא ברבנו בחיי.
