בגמ' מגילה הביאו ברייתא, דתניא, ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון. מ"ט דרבי אמר קרא, והיו בהוייתן יהו, ורבנן מ"ט, אמר קרא, שמע בכל לשון שאתה שומע. וצ"ע שורש המחלוקת הזו בגדרי ק"ש.
ועוד שם בגמ', לימא קסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה למה לי למכתב והיו אצטריך סלקא דעתך שמע כרבנן כתב רחמנא והיו לימא קסברי רבנן כל התורה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב שמע איצטריך סלקא דעתך אמינא והיו כרבי כתב רחמנא שמע. וברש"י כתב לפרש מאי משמע כל התורה בלשון הקודש נאמרה או בכל לשון נאמרה, וז"ל, בכל לשון נאמרה, לקרותה בכל לשון. והיינו שיש כאן נידון האם באופן כללי התורה ניתנה להיקרות בכל לשון, או שמא רק בלשון הקודש. ובגמ' העלו את הצד שאפילו אי נקטינן שהתורה נאמרה רק בלשון הקודש ילפינן מקרא דק"ש נאמרת רק בלה"ק. ולהיפך, גם אם נקטינן שהתורה נאמרה בכל לשון בק"ש נילף מקרא שרק בלה"ק היא נקראת. וצ"ע מהו הנידון אם התורה נאמרה בלה"ק או בכל לשון, ולכאורה לפי ביאורו של רש"י, התורה ניתנה בוודאי בלה"ק, אלא שיש לדון אם אפשר לקרותה בלשון אחרת. ועוד יל"ע, באיזו קריאה מדובר כאן, שיש בה נידון מדאורייתא אם אפשר לקרותה בלשון אחרת.
ונראה שיש כאן נידון עקרוני, האם דברי התורה עצמם ניתנו לתרגום, וכשקורים אותם בלשון אחרת, אם אנו תופסים שדברי התורה עצמם נתרגמו כאן ללשון אחרת, או שאין דרך לתרגם את דברי התורה, וכשקורים את התרגום הרי זה בבחינת תורה שבע"פ. ופשטות הדברים בשאלה זו תלויה השאלה אם אפשר לקרות את שמע בלשון אחרת. אמנם בגמ' מבואר שגם אם נקטינן שכל התורה בלשון הקודש נאמרה, ולדברי התורה כשהם מתורגמים ללשון אחרת אין את צורת דברי התורה עצמם, בק"ש דרשינן מקרא דנקראת בכל לשון, דכתיב, שמע, בכל לשון שאתה שומע. ונראה, שכוונת הדברים שעיקר קריאת שמע היא מה שמשה רבנו קרא בפני ישראל, והם שמעו והבינו. וגם כשאנחנו קוראים ומקיימים מצוות קריאת שמע, אין עיקר העניין קריאת פרשה מן התורה, אלא שמיעת והבנת הדברים. ולכן יוצאים בכל לשון שאתה שומע.
ולאידך גיסא, גם אי נקטינן שכל התורה בכל לשון נאמרה, אכתי יש מי שסבר שבק"ש אין הדין כן, ואין קוראים אותה אלא בלשון הקודש, ודרשינן הא מקרא דכתיב, והיו הדברים, והיו בהווייתן יהו, והיינו שהקפידה תורה שפרשת שמע תישאר בצורתה ובהווייתה בתורה, ולא תהיה נקראת בלשון אחרת.
ובגמ' ברכות נקטינן בפשטות שק"ש נקראת בכל לשון, ולא הוזכרה אפילו דעת רבי שק"ש נקראת רק בלה"ק, ובוודאי כן הלכה. אמנם יל"ע אם נקטינן דכל התורה בכל לשון נאמרה, ולכן גם בק"ש אפשר לקרותה בשאר לשונות, או דנקטינן דכל התורה בלשון הקודש נאמרה, וק"ש מהני בכל לשון, אע"פ שאין לדברי התרגום תורת קריאה על פרשיות התורה.
והרמב"ם כתב, קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה, והקורא בכל לשון צריך להיזהר מדברי שבוש שבאותו הלשון, ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקודש. והראב"ד השיג, א"א, אין זה מקובל על הדעת, לפי שכל הלשונות פירוש הן לעברית, ומי ידקדק אחר פירושו. ודעת הראב"ד היא כדברינו, שדברי הפרשה המתורגמים אינן הדברים הכתובים בתורה, אלא ביאור שלהם, ואין זו תורה שבכתב אלא תושבע"פ, וממילא אין שייך בה כלל דקדוק באותיות. אמנם הרמב"ם אולי סבר שהתורה בכל לשון נאמרה, ויש דרך לתרגם באופן נכון ומדויק את דברי התורה, לפי חוקי הלשון שבה הוא קורא. ואפשר כמובן לדחות, ולהבין שדברי הרמב"ם מיוסדים על כבוד הקריאה, ושלעולם אין ראוי לקרוא קריאת שמע בלשון שיבוש.
ובמה שנחלקו עוד תנאים במשנתנו, אם קרא ולא דקדק באותיותיה יצא או לא, יל"ע במאי קמיפלגי. ובגמ' שם הביאו, תני רב עובדיה קמיה דרבא, ולמדתם שיהא למודך תם, שייתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה, כגון על לבבך, על לבבכם, בכל לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. א"ר חמא ברבי חנינא' כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה, מצננין לו גיהנם, שנאמר, בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש (בש' שמאלית), אלא בפרש (בש' ימנית, לשון פירוש) אל תקרי בצלמון אלא בצלמות.
ומשמעות הדברים שאין המדובר כאן על דעת רבי יהודה שקרא ולא דקדק לא יצא, אלא לכו"ע, והמדובר הוא במעלת לימוד התורה כמו שהיא כתובה, וזה דרשו – ולמדתם, שיהא לימודך תם. והשימוש במילה תם כאן, במובן של שלמות, הוא בוודאי אסמכתא, אבל הוא עולה מדברי התורה עצמם, משום שהכתוב מורה ללמוד אותם, את דברי התורה, ושפיר יש לדרוש שצריך ללמוד אותם כצורתם השלמה. ושמא זהו גם טעמו של רבי יהודה, אלא שהוא פוסל גם בדיעבד. ועכ"פ נראים הדברים שהדקדוק באותיות הקריאה הוא מפני שהמצווה היא לקרוא את הפרשיות כמו שהן כתובים. ולכאורה צריך לומר שמה שאנו פוסקים שקריאת שמע נקראת בכל לשון, הוא מפני שכל התורה בכל לשון נאמרה.
מקורות:
מגילה י"ז ע"א וב' וברש"י, דברים ו' ד'-ה', ברכות ט"ו ע"א, רמב"ם פ"ב מהלכות קריאת שמע הל"י ובהשגות הראב"ד שם, דברים י"א י"ט, תהילים ס"ח ט"ו.
