חג השבועות, מגיע אחרי ספירה של ארבעים ותשעה יום, כשיום החמישים מקודש בקדושתו של חג השבועות. בעניין הזה, חג השבועות מקביל לגמרי לפרשת היובל. גם שם מונים ארבעים ותשע שנים, ולאחריהם מגיעה שנה מקודשת, שנת היובל. העניין הזה מביא אותנו אל המושג שער הנ' ומשמעותו. ומציג כאן גם שאלה יסודית גדולה וחשובה בעניינו של מתן תורה וחג השבועות. רבנו הגר"א

בתוך סדר ההגדה, אנו דורשים את פסוקי פרשת ביכורים, כמו שלימדו חז"ל במשנתם, ודורש מארמי עובד אבי, עד שגומר כל הפרשה כולה. את הפסוק – ויהי שם לגוי גדול, עצום ורב, דורש בעל ההגדה כך – ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. גדול, עצום, כמה שכתוב, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם. ורב,

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הניח את אצבעו על כך, שחג הסוכות סוגר שני סדרים של מועדים בתורה. בכמה מקומות התורה מעמידה סדר של שלוש רגלים, וסוכות הוא האחרון שבהם. אמנם חג הסוכות הוא גם המסיים את מועדי החודש השביעי. לדבריו, עלינו לעיין ולדעת, אלו עניינים בחג הסוכות שייכים אליו כאחד מן הרגלים, ואלו עניינים מופיעים בו כאחד ממועדי החודש