במטבע של תפילה וברכת המזון תקנו להזכיר את הרגלים בתפילת יעלה ויבוא, שתוכנה הוא התפילה להיזכר לפני ה' לטובה. כך אנו מזכירים את ג' הרגלים, ר"ה ויוה"כ, וראשי חדשים. יש מקום להבין את הדברים בכך, שכל המועדים הללו, נקבעו לכבוד תקופות השנה והחיים, ואנו עומדים בהם עם המבט לזמן העתיד, ומעוניינים להפיק רצון מה', כדי לקבל ברכה וזיכרון טוב לתקופה

בספר מעשה רב נאמר בשם הגר"א, על מצה בימי הפסח: שבעת ימים תאכל מצות, כל שבעה מצוה, ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה, אעפ"כ מצוה מדאורייתא הוא. דברים אלו זקוקים לביאור, מהו גדר מצווה מן התורה, שהיא רשות, ונאמרו כמה דרכים לבארם. המשנ"ב נקט שכוונתו שיש מצווה לכתחילה לאכול מצה

לשמיעה 

כנגד ארבעה בנים דברה תורה. בעל ההגדה, בתחילת ההגדה, מדבר על יסודות סיפור יציאת מצרים. בתוך הדברים הוא פותח ארבע פרשיות, העסוקות בסיפור יציאת מצרים, ודורש אותן על ארבעה סוגי בנים, שמתאים לספר לכל אחד בדרך אחרת. כנראה כוונתו להדריך את האב, להתאים את הסיפור למצבו של הבן. כמו שנאמר במשנה, לפי דעתו של בן, אביו מלמדו. הקושי המתעורר בקריאה

יהודי אחד סיפר לי על מנהג נאה, שהוא נוהג בליל הסדר, מנהג שמצא חן בעיני מאד, ואימצתי אותו לעצמי. אחרי שכל המסובים לשולחן הסדר סיימו את אמירת 'מה נשתנה' בזה אחר זה, פונה עורך הסדר אל המסובים כולם, ואומר להם כך: 'מה נשתנה' מכיל בתוכו ארבע שאלות. מנינו כאן ארבעה פרטים שבהם אנו נוהגים בלילה הזה באופן אחר משאר לילות