ראיתי מאמר נאה של הרב יצחק שרייבר שליט"א, בעניין מקרא קדש של שמיני עצרת. המאמר פותח בשאלה גדולה, בעניין פרשת המוספים של שמיני עצרת. שם נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, ויש לתמוה מדוע לא נזכר בפרשה זו שיום זה הוא מקרא קדש, כמו שנזכר בכל המועדות כולם. גם בעניין חג המצות, נזכר בתורה שהשביעי

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הניח את אצבעו על כך, שחג הסוכות סוגר שני סדרים של מועדים בתורה. בכמה מקומות התורה מעמידה סדר של שלוש רגלים, וסוכות הוא האחרון שבהם. אמנם חג הסוכות הוא גם המסיים את מועדי החודש השביעי. לדבריו, עלינו לעיין ולדעת, אלו עניינים בחג הסוכות שייכים אליו כאחד מן הרגלים, ואלו עניינים מופיעים בו כאחד ממועדי החודש

הלכה פסוקה היא, מפסיקין למועדות וליום הכיפורים, וקוראין בעניין המועד, לא בסדר שבת. ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראים בכל מועד – עניינו. מהטעם הזה, גם בשבת חוה"מ אין קוראים בסדר הרגיל של פרשות השבוע, אלא קוראים בפ' המועדות. הטעם שקריאת המועדות דוחה את קריאת השבת, ניתן להתפרש בפשטות. בכל שבת אין קוראים מעניין השבת, אלא בסדר שקוראים כדי לסיים

בפסיקתא דרב כהנא לחג הסוכות, על הפסוק, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל, דורשים חז"ל כך: בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון, ובונה לכם את הראשון, ומביא לכם את הראשון. אני נגלה לכם ראשון, זה הקב"ה, דכתיב אני ה' ראשון. ופורע לכם מן הראשון, זה

  אמרו במשנה, ביו"ט הראשון של חג קורין בפרשת המועדות של תורת כהנים. ביו"ט ראשון של סוכות קוראים בתורה בפרשת המועדות שבפרשת אמור. הטעם בקריאה זו הוא ברור, שהרי פרשה זו היא היחידה בתורה העסוקה בכל המועדות כולם. אנו קוראים קריאה זו גם ביום השני של חג הפסח. בשני הזמנים אנו פותחים את הקריאה בפרשת שור או כשב או עז,