ראיתי מאמר נאה של הרב יצחק שרייבר שליט"א, בעניין מקרא קדש של שמיני עצרת. המאמר פותח בשאלה גדולה, בעניין פרשת המוספים של שמיני עצרת. שם נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, ויש לתמוה מדוע לא נזכר בפרשה זו שיום זה הוא מקרא קדש, כמו שנזכר בכל המועדות כולם. גם בעניין חג המצות, נזכר בתורה שהשביעי של פסח, שהוא חלק בלתי נפרד מחג המצות, הוא מקרא קדש בפני עצמו, וצ"ע מדוע שלא יוזכר מקרא קדש בעניין שמיני עצרת. והרי בפרשת אמור, בפרשת חג הסוכות, נאמר במפורש, ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם, והקרבתם אישה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו. הרי ששמ"ע הוא מקרא קדש, וקדושתו היא המחייבת להקריב בו אישה לה', ומדוע א"כ בפרשת המוספין, במוספי שמ"ע, לא נזכרה קדושת היום? הרב שרייבר במאמר הנ"ל מציע דרך לבאר את העניין, באופן שנראה נכון ומסתבר. הבאתי כאן את תמצית דבריו, ונוסיף עליו משלנו דברים במהותו של שמ"ע.
הגמ' מביאה שלוש ראיות ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו. הכא כתיב פר התם כתיב פרים. סדר הקרבנות בחג הסוכות מתחיל בי"ג פרים ביום הראשון, ומסתיים בשבעה פרים ביום השביעי של החג. ואילו ביום השמיני מקריבים פר אחד בלבד. הכא כתיב ביום התם כתיב וביום. כל אחד מימי חג הסוכות מוזכר בתורה עם ו' החיבור, וביום השני, וביום השלישי, ואילו ביום השמיני אין ו' החיבור כלל, ביום השמיני, כעניין חדש לגמרי. הכא כתיב כמשפט התם כתיב כמשפטם. בשביעי של חג כתוב כמשפטם, ואילו בשמיני עצרת כתוב כמשפט. שינוי הלשון מראה שיש כאן סדר שונה באופן מהותי. הרי למדנו מפרשת המוספין ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, ואילו בפרשת אמור נראה ששמ"ע מוזכר כחלק בלתי נפרד מחג הסוכות, שהרי פעמיים כתבה תורה, שחג הסוכות הוא שבעה ימים, והראשון והשמיני שלו הם מיוחדים. חג הסכות שבעת ימים לה', ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אישה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם. ובהמשך, תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.
ויש ללמוד שעיקרו של יום שמיני עצרת אינו רגל בפני עצמו, ועיקר עניינו וגדרו הוא כשמיני לחג הסוכות. ורק מבחינה מסוימת יש בו דין של רגל בפני עצמו. הבחינה הזו כתובה בפרשת המוספים, כנראה משום שלגבי סדרי המוספים, יש סדר מיוחד למוספי חג הסוכות בריבוי גדול של קרבנות, והסדר הזה נפסק ביום השמיני ונוהג בו מוסף קטן, פר אחד איל אחד.
עצם העניין ששמ"ע אינו כרגל בפני עצמו לכל דבר, הוא ברור מאליו, שהרי אין לנו בתורה ארבע רגלים כי אם שלוש, ובוודאי ששמ"ע הוא חלק מן הרגלים. וגדר הדברים שבסוכות התורה נתנה מקום לתשלומי מצוות ראיה שמונה ימים. אמנם עכשיו אנו למדים שקדושתו של שמיני עצרת אינה שייכת לבחינה הנפרדת שלו, אלא כחלק משייכותו לחג הסוכות. ולכן נזכר מקרא קדש רק בפרשת אמור, ולא בפרשת המוספים.
בזה יש לבאר גם את הזכרת שמיני עצרת בתפילה. שהרי הרמ"א כתב, ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני, דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג, אלא אומרים יום שמיני עצרת. אמנם המחבר כתב, ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה. ושיטה שלישית יש בזה, שמיני עצרת החג הזה. שיטה זו הובאה במגן אברהם בשם מהרש"ל, ולפיה החג המוזכר כאן אין לו מקור בכתובים, והוא מיוסד על כך שסוכות ביחד עם שמיני עצרת נקרא בלשון חז"ל – החג. אבל דעת המחבר, וכך נוהגים גם מתפללי נוסח אשכנז, מיוסד על כך שיום זה הוא עצרת, והכוונה לשמחת סיום של החג כולו, וכעצרת של החג חל גם עליו תורת חג. גם שביעי של פסח נקרא בתורה עצרת, והוא מפני שהוא סיום חג המצות. אלא שבפסח התורה קבעה את עצרתו בתוך ימי החג, וסוכות, עצרתו היא מחוצה לו. ועיין ברמב"ן, ששבועות מכונה בלשון חכמים עצרת, מפני שבמובן מסוים הוא סיום של כל תקופת ספירת העומר.
ועכשיו אנו למדים, שגם קדושת היום של שמיני עצרת חלה עליו כעצרת של סוכות. ולכן גם מועיל תשלומין לסעודת ליל ראשון של סוכות בשמיני עצרת, לדעת רבי אליעזר במשנה, משום שכל מהותו של יום הוא כנספח לסוכות וכעצרת וסיום לשמחתו.
אבל לעניין הייחוד של קרבן המוסף שלו, הוא נידון כרגל בפני עצמו, אינו נקרא חג ואין בו קדושה. ודבר זה לימדה תורה בפרשת המוספים של שמיני עצרת.
מקורות:
המאמר נדפס בגיליון מוריה תשרי תשפ"ו עמ' ער"ה, במדבר כ"ט ל"ה, ויקרא כ"ג ל"ד-ל"ו ול"ט, סוכה מ"ז ע"א, שולחן ערוך או"ח תרס"ח סעיף א', מגן אברהם שם ס"ק א'.
