כתב הרשב"א בתשובותיו לבאר מדוע במטבע הברכות שטבעו חכמים, פותחים בלשון נוכח – ברוך אתה, ומסיימים בלשון נסתר, אשר קדשנו במצוותיו. ואלו דבריו שם – לפי שכבר ידעת, דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד: לדעת שהוא ית' מחויב המציאות, ושאין ספק בזה כלל, כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו, ביאור רב. והב': שאין אמתתו ית' מושגת כי אם לעצמו ית' לבד, והוא במציאותו נגלה לכל, ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפינות האלה בנפשותינו, קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה, כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם, עם שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא ית' נמצא כמציאות שאר הנמצאים, ושיש יחס בין מציאותו למציאותם, קבעו: אשר קדשנו; לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם, מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו, רק בנסתר, ברוך הוא.
די בהתבוננות קלה כדי להבין שדברי הרשב"א האלו עומדים בתשתית אמונתנו, וחז"ל קבעו על פי הדברים האלה את כל סדר עבודתנו לפני ה'. ולענ"ד הדברים צריכים תוספת ביאור והבנה, וזה החלי.
הרשב"א פותח את דבריו בידיעה שהוא יתברך הוא מחויב המציאות. שזוהי ידיעה מוכחת ואין בה ספק כלל, כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו. גם לולא המופת העיוני-פילוסופי, מציאות ה' היא יסוד מוסד בישראל מתוך המסורת שבידינו מהאבות הקדושים.
הידיעה הברורה הזו, היא בסיס איתן ונאמן לכל עבודתנו. ומשמעות הדבר, שלא ידוע לנו רק שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, כלשון הרמב"ם בתחילת ספרו, אלא שהוא חפץ בנו ובעבודתנו, ואליו אנו פונים בתפילתנו ובמעשי העבודה שלנו.
ולמרות שהוא ית' בעצמותו בלתי מושג כלל לנו, ורק ידענו שהוא נמצא, לעולם ברור לנו שאליו בעצמו מופנית העבודה, ולא זולת זה כלל. ותמצית כל יהדותנו היא בידיעה שאליו אנו פונים, ועליו בעצמותו אנו אומרים, מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ.
זוהי הסיבה שסדר ברכותינו פותח תמיד בלשון נוכח, ולו אנו אומרים – ברוך אתה. ולעולם ראוי לכל אדם מישראל, ולכל בן אנוש בכלל, לדעת שהוא ית', למרות נעלמותו ונשגבותו, מחכה לתפילותינו ולבקשותינו. אין לנו להסס, חלילה, מלפנות אליו בלשון ישירה ולומר לו את אשר בליבנו. על זה נאמר בכמה וכמה פסוקים, ובפרט בדברי דוד, שומע תפילה, עדיך כל בשר יבואו. על היסוד הגדול הזה, ייסד הרמב"ם את העיקר החמישי מי"ג עיקרי האמונה שייסד, וז"ל שם, שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצוותיו.
אמנם כל דיבור של שבח והלל, בקשה והודאה לה', וכל ברכה שנברכנו, כולל בהכרח גם פירוט והרחבת דברים לפני ה'. אנו מברכים אותו, וברכתנו מופנית ומכוונת אליו בעצמו, כפי שהוא נעלם לגמרי מכל אדם. אין לנו מניעה מלומר לו אתה, משום שברור לנו שהוא חפץ בפנייתנו ושמח בה. אמנם דברי הברכה חייבים לתאר ולבאר איזושהי השגה שיש לנו בו ית', שעליה אנו מברכים אותו. וחשוב שנדע שכל הדיבורים האלה, שבלעדיהם אין לנו דרך לדבר אליו ולשבח אותו, אינם שייכים ומתאימים למציאותו ית' כפי שהיא. המילים שאנו מדברים לפניו, לקוחות תמיד מתוך המציאות שלנו, מתוך המציאות הנבראת, כפי שאנו מכירים אותה. המציאות הזו, אף פעם איננה יכולה לייצג בשבילנו, באמת, את בוראה. מחד היא מגלה לנו שיש אלוקים בשמים, גבוה מעל גבוה שומר, ומאידך היא מסתירה בפנינו את ה'. לכן אנחנו מדברים על ה' רק מצד פעולותיו, ואנחנו משתמשים בלשון נסתר כשאנו מתארים את פעולותיו. כך היה נראה לכאורה לבאר את הדברים כפי שהם עולים מדברי הרשב"א.
אמנם בספר נפש החיים, כתב גם לבאר את לשון נוכח ונסתר בברכות, ואלו דבריו שם, ולכן קבעו אנשי כנה"ג הנוסח של כל ברכות המצות בלשון נוכח ונסתר. תחילתם ברוך אתה, הוא לשון נוכח. ומסיימים אשר קדשנו כו' וציוונו, לשון נסתר. שמצד התחברותו יתברך ברצונו אל העולמות שעי"ז יש לנו קצת השגה כל דהו. אנו מדברים לנוכח ברוך אתה ה' כו'. כי העולמות הם הצריכים לענין התוספת וריבוי ברכה מעצמותו ית' המתחבר אליהם וזהו מלך העולם כמ"ש ברע"מ הנ"ל, כד נחית לאמלכא עלייהו ויתפשט על בריין כו' והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו ית' א"ס ב"ה לבדו הסתום מכל סתימין. לכן תקנו בלשון נסתר אשר קדשנו וציוונו. הרי שנקט להיפך, שהבחינה הנסתרת רומזת על האלוקים הנעלם כפי שהוא, והבחינה הנגלית רומזת על הבחינה המתחברת לעולמות ומתגלה בהם.
נראה שאין סתירה מהותית בין שני האופנים, והצד השווה שבהם הוא שתי הבחינות ביחס שלנו אל ה'. הבחינה האחת היא עצמותו כפי שהיא, והבחינה האחרת היא הנוכחות האלוקית המתגלה ומופיעה בעולם. בלי ההכרעה האלוקית להופיע בעולם בכלים שהנבראים יכולים לתפוס, לא תיתכן שום דעת אלוקים בעולם. ובלי התפיסה הראשונה, המלמדת שרצון ה' הוא שנפנה אליו בעצמותו, כמו שכתב על זה גם בספר נפש החיים – יסוד פינת אמונתנו הקדושה, שכל מגמת כוונת לבנו בכל הברכות והתפלות ובקשות, אך רק ליחידו של עולם, אדון יחיד אין סוף ברוך הוא.
מקורות:
תשובות הרשב"א ח"ה סי' נ"ב, רמב"ם פ"א מיסוה"ת הל"א, תהילים ע"ג כ"ה, שם ס"ה ג', הקדמת הרמב"ם לפ' חלק, נפש החיים שער ב' פ"ג וד', רעיא מהימנא זוהר ח"ב מ"ב ע"ב.
