הזכרנו את שיטת הרמב"ם שמצוות עשה של עבודת ה' מחייבת להתפלל כל יום. אמנם הרמב"ן פליג על זה, וס"ל שתפילה איננה חובה מדאוריתא. ועיקר טענתו שמשמעות דברי הגמ' בכל מקום שתפילה דרבנן, ואמרו כן בכמה אופנים של ספק שפטרו מלהתפלל משום ספק דרבנן לקולא. וטוען הרמב"ן, שאם אמת כדברי הרמב"ם היו צריכים להזכיר שעדיין הוא מחוייב לבקש מה' דבר מה, משום ספקא דאורייתא של מצוות עבודה. ושתיקת חז"ל כפירוש גמור, שאין בתפילה צד של חיוב דאורייתא.
ומצוות עבודה הכתובה בתורה, מתפרשת לפי הרמב"ן כך – ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצוות עשה, שתהיה כל עבודתנו לאל ית' בכל לבבנו, כלומר בכוונה רצויה שלימה, לשמו, ובאין הרהור רע, לא שנעשה המצוות בלא כוונה או על הספק, אולי יש בהם תועלת. ובספר מסילת ישרים, בהקדמתו, ביאר את העבודה המוזכרת בתורה, כהבנת הרמב"ן, וז"ל שם, שתהיה העבודה לפניו יתברך בטהר הכונה, דהיינו, לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פניה אחרת, ונכלל בזה, שיהיה לבו שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי הסעיפים, או כעושה מצות אנשים מלמדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה. ראש הטופס
ונראה שהרמב"ם, שהבין את עיקר מצוות עבודה כמצוות עשה כללית, לשמוע בקול ה' ולעשות כל דבריו, היטה את המצווה לעניין אחד פרטי ומסוים, והוא עניין התפילה. כנראה משום שראוי להשתדל שהמצווה תהיה נמנית בתרי"ג מצוות. אבל הרמב"ן, שביאר שבפסוק זה יש ציווי מסוים, שתהיה העבודה בכוונה רצויה שלימה, בלא הרהור רע, ולא בתורת ספק, ממילא אין כבר סיבה להטות את המצווה אל התפילה.תחתית הטופס
ועוד כתב הרמב"ן בהשגותיו שם, ומה שדרשו בספרי ולעבדו זו תלמוד, זו תפילה, אסמכתא היא, או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו וליבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם, וזה כעניין שכתוב, וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני אלוקיכם. ולא התברר לגמרי אם כוונתו שבזמן הצרה יש חיוב תפילה, או שהמתפלל בעת צרה יש בזה קיום למצוות עבודה. ולולא דבריו הייתי אומר שכוונת הדרשה היא שכל תפילה יש בה משום עבודה, כמו שכל לימוד יש בו עבודה לפניו, אבל אין בפסוק זה הוראה מחייבת להתפלל, ועיקר המצווה היא לעבוד לפני ה' בעבודה שלימה, כמו שביאר הרמב"ן.
ובאמת יש קושי גדול ועצום בשיטת הרמב"ן, שאם תפילה אינה מצווה מדאורייתא בשום צד, כבר יתכן שאדם מישראל לא יתפלל לעולם לפני ה'. ודבר זה הוא תימה לחשוב כן. ועיין בערוך השולחן שכתב כך, ונראה לעניות דעתי דאפילו להרמב"ן אין הכוונה דעיקר חיובו דרבנן, ומן התורה ליכא חיוב כלל להתפלל. דאין זה סברא כלל. אלא שאומר דאין זה נחשב במנין המצות, ודינה ככל דיני דרבנן דספיקן לקולא. וזה אצלי כמו שכתב הרמב"ן עצמו על שבותי שבת, דזה דקיימא לן דמקח וממכר בשבת דרבנן, אין הכוונה דמן התורה מותר לישב בחנות בשבת, דאם כן אין זה שבת. והרי נחמיה צעק על זה שמחללין את השבת. אלא הכוונה דוודאי האיסור מן התורה, אלא שאינה נכנסת בסוגי המלאכות שיהא חייב על זה סקילה. אבל האיסור הוא מן התורה. כן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן. וכן אני אומר דאיך אפשר לומר שלא נתפלל כלל לאבינו שבשמים? והרי עבודה היא אחת משלושה עמודי העולם. ועתה בעונותינו הרבים שאין לנו מקדש, לא נשאר לנו רק תפילה. ואנחנו כעיני עבדים אל יד אדוניהם, איך אפשר שלא נתחנן לפניו יתברך בכל יום?
והוסיף עוד בעל ערוך השולחן לכתוב, ויותר מזה נראה לעניות דעתי לדעת הרמב"ן שאינה נחשבת בין פרטי המצות, לפי שהוא גבוה מעל גבוה, שהתפילה הוי כעומד לפני המלך ומדבר עמו פנים בפנים כביכול. והיא כוללת את כל המצות, כחוט השדרה המקיים את כל גופו של אדם, והוא אינו נכנס בכלל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים מפני שאינו פרטי אלא הוא כללי. כמו כן ענין התפילה אינה נכנסת בפרטי המצות, מפני שהתפילה הוא ענין כללי.
וכל דברים אלה אינם מובנים כלל, ומניין לנו לחדש שיש דברים שאינם מצווים בתורה, והם מחויבים מן התורה, אלא שאין נמנים בתרי"ג מצוות. והדיבורים על כך שהתפילה היא כחוט השדרה ואינה מצווה פרטית, הם נאים כדברי אגדה, ויש בהם עומק נפלא, אבל אין להם שום מקום בבחינת הלכה.
והדמיון לאיסור משא ומתן בשבת, י"ל שאינו עולה יפה, שהרי הרמב"ן בפירוש התורה עה"פ, יהיה לכם שבתון, הכתוב בעניין ר"ה, כתב כך, שיהיה יום שביתה לנוח בו. ובהמשך הדברים, לכך אמרה תורה שבתון, שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח. ובתוך הדברים ביאר שהוא הדין גם לגבי שבת, ובא לאסור כל טורח שאינו מלאכה, ובתוך זה משא ומתן, וכל זה נכלל להרמב"ן בעשה דביום השביעי תשבות. אבל שתהיה חובה להתפלל שאינו כתובה בתורה כלל, אינו מובן.
והרמח"ל כתב במאמר הקיווי שלו, כל הבריות נבראו בלא שלימות, שיעשו אח"כ בהמשכם השפע לשלימותם, או במעשים טובים או בתפלה או בשיר. ומשמעות הדברים שמעשים טובים שאדם עושה בעולם, יש בהם גילוי של התקווה לה' שיצליחו המעשים ויתנו פרי. ולפי זה התפילה לה' היא דבר טבעי, והוא מתקיים כל הזמן, אם אדם מאמין בה', ואולי לכן לא היה צורך לצוות מצוות תפילה.
מקורות:
ספר המצוות להרמב"ם עשה ה', השגת הרמב"ן שם, דברים י"א י"ג, מסילת ישרים בהקדמה, במדבר י' ט', ערוך השולחן או"ח סי' פ"ט, ויקרא כ"ג כ"ד, מאמר הקיווי לרמח"ל.
