מקור ברכה זו כאן, בברכות השחר, הוא בגמ' ברכות המסדרת את כל הברכות שחייב אדם לברך על סדרו של עולם, ובתוכן נאמר, כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידיים. מתוך הגמ' קשה להכריע מהו עניין נטילת הידיים כאן, ובדברי רבותינו מצאנו שלושה אופנים בפירוש הסוגיה. האחד, הוא דעת הרא"ש, שהובאה במשנ"ב כך – לפי שידיים של אדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה; לזה תיקנו חז"ל ברכה על הנטילה לקריאת שמע ולתפילה. גם דעת הרשב"א הובאה – לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו, ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר; לכן גם דבר זה תיקנו בשחר, להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ויש מי שקישר בין נטילה זו לרוח הרעה ששורה על האדם בשנתו. נוסיף לכאן גם את דעת הגר"א, שנטילה היא לכבוד התפילה, והיא מחויבת לא רק לפני תפילת השחר, אלא לפני כל תפילה. כמובן, לכל אחת מן השיטות יש רווחים מסוימים מבחינת הבהרת הסוגיה, וגם השלכות הלכתיות, ואין זו מלאכתנו כאן, אלא ההתבוננות בסידור ובנוסחיו, שהותירו לנו חז"ל ורבותינו חכמי הדורות, ובכל השיטות כאן מצאנו את מקומם של הידיים וניקיונן בעמידה של האדם לפני ה'.
וכמו שהביא הרשב"א, מצאנו מקור לזה בחובת קידוש ידיים ורגליים של הכהנים קודם עבודתם. ואם אפשר היה לחשוב שחובת רחיצת הידיים היא מפני שהעבודה נעשית בידי הכהן, הרי שם מצאנו גם קידוש הרגליים, ועל כרחנו יש כאן ציור של הידיים והרגליים ככלי ביטוי של האדם ויציאתו לפועל, וניקיון האיברים האלה דרוש לכבוד העבודה הקדושה.
ודע שבדברי הרמב"ם נאמר – במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל. הרי שהוא כולל בהכנה לתפילת שחרית גם רחיצת פניו ורגליו, מה שלא נפסק להלכה, גם בנוסח הברכה לא הזכירו אלא נטילת ידיים בלבד. כך גם נאמר בגמ', הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה וייטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. ומשמעות הדברים שתיקון הגוף וניקיונו הוא הכנה דרושה לתפילה משום שהאדם עומד בגופו לפני ה', וסדר העבודה הקבוע כולל את ניקיון הגוף. ובזה נטילת ידיים היא עניין מרכזי, גם בתפילה שאינה נעשית עם הידיים, ולדעת הרשב"א גם בכללות עבודת האדם לפני ה'.
ונראה ששורש הדברים הוא בכך שהידיים הם כלי המעשה, ועיקר עניינו של האדם בעולמו הוא איש המעשה. כבר בגן עדן הוטלה על האדם עבודת הגן, ככתוב, וייקח ה' אלוקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. עיקר עבודת האדם לבוראו היא בידיו, ולכן נקיות הידיים היא עיקר גדול בכבוד ה' ובכבוד עבודתו.
ומכאן יש ללמוד את משמעות הברכה הזו. באבודרהם כתב לפרשה בשני אופנים, ואומר על נטילת ידים, לשון נטילה הוא. לפי שצריך ליטול מן הכלי, והכלי שמו נטלא בלשון תלמוד. ויש מפרשים שהוא לשון הגבהה, כדמתרגמינן ותשאני רוח ונטלתני רוחא. וכתיב וינטלם וינשאם כל ימי עולם, והיינו דאמרי' בפ"ק דסוטה הנוטל ידיו צריך להגביהם למעלה, שלא יבאו המים שחוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידיים. והנה הפירוש הראשון הוא יותר פשוט, אבל דחוק קצת בלשון הברכה, משום שאין נוטלים את הידיים, אלא את הנטלה ואת המים. והפירוש השני, שהוא לשון הגבהה, והוא מתייחס לחובה להגביה את הידיים בשעת נטילה, כדי שהמים הטמאים לא יחזרו ויטמאו את היד, מתאים יותר מבחינה מסוימת, שהרי מגביהים את הידיים עצמם. אבל מבחינה אחרת הוא דחוק קצת, שהרי עניין הגבהת הידיים הוא צדדי וטכני, ויש אופנים שאין צריכים לעשות זאת, עיין בעניין זה בדברי הפוסקים, ואין ברור לגמרי מדוע זה יהיה נוסח הברכה.
ואולי לשון הגבהה המתורגם לנטילה, בפסוק, ותשאני רוח, וגם הפסוק בישעיהו, וינטלם וינשאם, אינם עסוקים בהגבהה טכנית, אלא בהתנשאות וברוממות מהותית ופנימית. ואם זוהי משמעות הברכה, היא מתייחסת להרמת הידיים על ידי הנטילה, ורתימתם לקדושה ולעבודת ה'.
ואין ספק שזוהי משמעות נטילת הידיים במקדש לפני העבודה, שהרי חז"ל כינו רחצה זו בשם, קידוש ידיים ורגליים, והכוונה לקדשם לכבוד העבודה. ומסתבר מאד שנטילת ידיים שתקנו חכמים מיוסדת על רחיצת ידי הכהנים הכתובה בתורה, שהרי כלל יש בידינו, כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ואם כן, לא רחוק הדבר שלשון הברכה נטילת ידיים, מתכוון להגביה את הידיים ולרוממם לתכליתם ותפקידם.
ובוודאי צורת הנטילה הראשונית והפשוטה היא בחינת ניקיון וטהרה מלכלוך וטומאה, וכמו שגם בקידוש ידיים ורגליים לפני הכניסה למקדש, התורה לא הזכירה כי אם לשון רחצה, אבל כן היא הדרך לטהר ולנקות הידיים, כדי שיעמדו מוכנים לעבודתם הגדולה לפני ה'.
מקורות:
ברכות ס' ע"ב, משנ"ב סי' ד' ס"ק א', ביאור הגר"א שם, רמב"ם פ"ד מהלכות תפילה הל"ג, ברכות י"ד ע"ב, אבודרהם סדר ברכות השחר, יחזקאל ג' י"ב, ישעיהו ס"ג ט', סוטה ד' ע"ב, יחזקאל ג' י"ב, ישעיהו ס"ג ט'.
