אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש, ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. שמעתי מחתן אחי, הרב ר' אריאל יעקבזון נ"י, שלשונו של פסוק זה קרוב מאד ללשון דברי שמואל לשאול, קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך. הסגנון הקרוב של שני הפסוקים מקשר את שתי הפרשיות, ונראה שכותבי המגילה בחרו במכוון לרמוז בלשונם ללשון הפסוק בספר שמואל. והראני ר' אריאל הנ"ל במדרש שהעירו על כך, וזה מה שכתבו, כתיב, כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וידיו תרפינה, בלשון שנטלה מלכות מזקנה, שאמר לו שמואל, ונתנה לרעך הטוב ממך, בו בלשון חזרה לו המלכות, הדא הוא דכתיב, ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה.
המשמעות הפשוטה של דברי חז"ל, שאמנם ניטלה המלכות משאול, אבל ממידותיו של הקב"ה יש עניין שהוא חובש את מכאוביו של האדם, ומרפא את מחץ מכתו, ולכן חזרה המלכות לזרעו, זו אסתר המלכה שקיבלה את מלכות ושתי. כדי לרמוז לעניין זה נכתבו שני הפסוקים הללו בלשון אחת.
אמנם אין הדברים מובנים, שהרי אין שום השוואה בין המלכות שניטלה משאול, מלכות ישראל לדורות, לבין מלכות אסתר. אסתר לא היתה מלך, אלא מלכה, ולא היה בידה שום שלטון. אפילו להיכנס אל המלך לא היה בידה רשות. גם המלכות שהיתה בידה, היתה אצל גוי וטמא. ובכלל, זו היתה מלכות קטועה שאין לה המשך, וכל כוחה הוא לשעתה. ואיזו רפואה יש כאן למכתו של שאול?
וכלל יש בידינו בהבנת דברי חז"ל, שכדי לעמוד על עומק דבריהם בפירוש המקרא, יש להתבונן במקראות עצמם, ולנסות לעמוד על העולה מהם כפי שהם, ואח"כ יקבלו דברי חז"ל את המשמעות האמיתית שלהם, שאליה, כפי הנראה, התכוונו הם בחכמתם. ונראה שאם נתבונן בפסוקים כפי שהם, נמצא שתי הבנות נוספות לכוונת ההקבלה שהניחו כותבי המגילה בפסוק הקרוב בלשונו לדברי שמואל. האחת, הנה הנביא מדבר בשם ה', שציווהו להסיר את שאול ממלכותו. כשהוא משתמש במילים: רעך הטוב ממך, הוא מתכוון טוב בעיני ה'. וכשבמגילה השתמשו באותן המילים, הכוונה היא ללמדנו, שלמרות שאחשורוש הוא שיבחר את הטובה בעיניו, מ"מ הקבלת המילים מלמדת שההשגחה העליונה פעלה כאן, ורעותה הטובה ממנה זו מי שתגשים את התוכנית האלוקית לדאוג לישראל עמו. ואין לברוח מהקבלה נוספת הקיימת כאן, שהרי שאול מאבד את מלכותו מפני שהתרשל במחיית עמלק, ואילו במגילה מקבלת את המלכות מי שתכה את עמלק מכה חמורה.
שתי ההבנות מצטרפות בוודאי יחד. המגילה כולה מספרת על ההנהגה האלוקית, כיצד היא משתמשת במעשיהם של אנשים שונים ומשונים, כדי להגשים את מגמתה. וראוי ומתאים שכותבי המגילה ירמזו בלשונם שמי שטובה בעיני אחשורוש, היא בעצם טובה בעיני ה', שהרי הוא הממליך מלכים ולו המלוכה. עה"פ, בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמרו חז"ל, נדדה שנת מלכו של עולם, ומכאן בניין אב לכל מעשי אחשורוש, שמלכו של עולם הוא המוליך באמת את הדברים. אמנם המגילה מלמדת גם על שיקולי ההנהגה. עם ישראל נמצא במרכז, ולצרכיו ה' מניע את העולם. הוא הסיר את ושתי ממלכותה, ונתן את מלכותה לטובה ממנה בעיניו, זו שתושיע את ישראל מצרתו.
זוהי מחיית עמלק שזכתה בה אסתר. היא לא רק הביאה להריגת עשרות אלפי העמלקים בדור ההוא, אלא נתנה מכה נצחית לשנאת ישראל של עמלק. החובה להקדים את קריאת זכור לפורים, מתבארת מתוך הפסוק, והימים האלה נזכרים ונעשים, ומבארת הגמ', כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה. קיום הפורים הוא בבחינת עשיה בעניין מחיית עמלק. משמעות הדבר היא שקיומו הנצחי והמובטח של ישראל, שהוא הנושא המרכזי בשמחת הפורים, הוא בבחינת מחיית עמלק, צורר כל היהודים.
נמצא א"כ, שכשניתנה המלכות לרעותה הטובה ממנה, נבחרה אסתר להוביל את המגמה האלוקית, להבטיח את קיום העם היהודי באלפי שנות גלות, ולתת מכה ניצחת לאויביו, עמלק והמן. חז"ל שמו את עיניהם לפרט נוסף, שאסתר היא נכדת שאול, ובמלכותה יש תיקון ללקיחת המלכות משאול. לא בהיותה מלכה בבית אחשורוש הערל והטמא, אלא למלכותה על ישראל. חזרה זכותו של שאול לעמוד כמנהיג העם היהודי להצלחה נצחית, ולמחיית עמלק, שונאי ה' ועמו.
מקורות:
אסתר א' י"ט, שמואל א' ט"ו כ"ט, אסתר רבה פרשה ד' סי' ט', איוב ה' י"ח, אסתר ו' א', מגילה ט"ו ע"ב, אסתר ט' כ"ח, מגילה ל' ע"א.
