בפרשת יתרו אנו קוראים על מעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה. כשאנו מעיינים בכתוב בתורה, אנו מוצאים שלפני מעמד הר סיני, קדם שיח בעניין כריתת הברית. הקב"ה שולח את משה להביא בפני ישראל את ההצעה לכרות ברית. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים – אתם כבר מכירים אותי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי. משה מציג את הדברים, ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דבר ד', נעשה. ד', כביכול, מצפה שמשה ישוב עם התשובה, וישב משה את דברי העם אל ד'. הכוונה היא לגלות עד כמה הסכמת העם היא חשובה לעניין.
הסיבה שזה כך, משום שקבלת התורה היתה בברית. הנושא העיקרי של התורה הוא קשר המחויבות בין הקב"ה לישראל, וקשר כזה מבוסס על הסכמה. ואכן, בסוף פרשת משפטים מופיע מעמד כריתת הברית. משה קורא בפני העם את ספר הברית, העם חוזר ומאשר את כניסתו בברית, כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע. מקריבים קרבנות, ויקח משה את הדם, ויזרוק על העם, ויאמר, הנה דם הברית. חז"ל תיארו בלשונם את מה שאירע במתן תורה, מתוך הפסוק בשיר השירים, יום חתונתו – זו מתן תורה. זו הסיבה שכאשר מופיע בתורה, בפרשת וילך, תיאור של מציאות בו ישראל עובדים עבודה זרה, חלילה, הכותרת היא והפר את בריתי.
באופן עקרוני, אפשר היה לעבור מהסכמת העם לברית, לכריתת הברית בעצמה. אלא שנחוץ דבר מה נוסף.
הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם. נחוצה התגלות אלוקית מופלאה, חד-פעמית בהיסטוריה כולה, כדי שלדורות יוכל העם לסמוך על נבואת משה. אחרי המעמד הגדול, מוסיפה התורה סיבה נוספת להתגלות האדירה, כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. 'נסות אתכם' מובנו: לרומם אתכם, כדברי רש"י. העובדה שקבלת התורה היתה תוך כדי התגלות אלוקית, מוסיפה עוצמה למחויבות של העם, ככל הנראה לדורות. כל זה מלמד אותנו, שההופעה האלוקית הבלתי נתפסת, איננה מחויבת וקשורה ישירות לעצם כריתת הברית. היו סיבות, חשובות והכרחיות, ולכן היא היתה.
כל זה מעלה את השאלה: מדוע במעמד ההתגלות ניתנו עשרת הדברות בדווקא? היה יכול להיות, לכאורה, שהקב"ה יאמר לישראל כמה מילים על סמכותו של משה, ועל העיקרון של הברית, מהו עניינם של עשרת הדברות? מה עניין מצוות שבת להתגלות הזו? שאלה נוספת: מדוע מעמד גדול זה מכונה 'מתן תורה'? לכאורה האירוע המשמעותי והמרכזי אמור להיות מעמד כריתת הברית, המתואר בסוף פ' משפטים.
אפשר להבין את הדברים כך, כריתת הברית, מהותה היא קשר בין הקב"ה לישראל, והופעה שלו אצלנו. לאו דוקא במעמד ההוא, אלא בכל עת. זהו העיקרון של השראת השכינה בישראל, שהוא יסוד גדול בתורה. זוהי מהותה של הברית, כמו המשל הרווח בספרי הנביאים, נישואין, שמהותם היא שבני הזוג חיים יחדיו. התורה כחכמה אלוקית המורה איך לחיות, היא תוצאה של ההופעה האלוקית. כשאלוקים מתגלה, נודעים גם דרכי השלימות שלו. כל זה מתרחש תמיד, כתוצאה מההופעה האלוקית המתמדת. כל התורה כולה נובעת מעצם השלימות של הבורא ית', הידועה לישראל, כמו שאברהם אבינו הגיע לכל התורה כולה, מעצם אמונת הייחוד שהוא השיג בדעתו.
לכן, מאחר שהיה צורך בהתגלות פומבית עצומה, מהטעמים הכתובים בתורה, הגיע יחד איתה גם גילוי של יסודות התורה. שהרי רק הופעה של ד' מגלה תורה, וכביכול, עצם ביאתו של ד' מחייבת את גילוי עשרת הדברות. זהו ביטוי של עצם הנוכחות האלוקית. אלו הם הדברים החשובים לקב"ה.
חז"ל מכנים את האירוע הזה כמתן תורה, כיון שבו היתה ההתגלות הראשונה והעיקרית, ובו ניתנו יסודות התורה. עשרת הדברות, הם שורש, לכל מה שכלול בגילוי רצונו – מצוות התורה כולן. יש בידינו מסורת מהקדמונים (רס"ג), שכל מצוות התורה רמוזות בעשרת הדברות.
משמעות הדברים, כי מתן תורה – אין עיקרו לימוד הדרכים הנכונות כיצד לחיות, אלא כדי שבורא העולם יהיה נוכח בחיינו. כמובן, כל זה מתרחש רק ע"י דרכי התורה, שהן אופנים של התגלות אלוקית. כל פרט מפרטי התורה, הוא ביטוי להופעה האלוקית בעולם, ולכניסתה לתוך חיינו.
