מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. הרבה יש להרחיב ולהאריך במשמעות השבחים האלה, ובעומקו של כל אחד מהם, אמנם תחילה נציע פירוש פשוט לכל הקטע כולו, וננסה לראות מהי המשמעות הכוללת של המבנה שיצרו כאן רבותינו מתקני התפילה.
מנוחת אהבה ונדבה. תחילתה של השבת היא בשפע של אהבה משמים, הניתן לישראל בנדבה מה'. הקשר בין מנוחת השבת לאהבת ה' את ישראל, כבר נתבאר, מהכתוב, ומצאן מנוחה אשה בית אישה, ועוד שם, הלוא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. וכך גם כאן, עיקר מנוחת השבת הוא בידיעה שאנו אהובים לפני ה'. רבי דוד אבודרהם כתב שהקשר בין אהבה לנדבה עולה מן הפסוק, ארפא משובתם אוהבם נדבה. למרות החטא, שהוא סיבה שתתבטל חלילה אהבת ה' לישראל, עדיין אהבתו נתונה לנו, בנדבה ובחסד. ונראה שכל אהבה היא נדבה. ואף שהאדם יכול להיות צדיק גדול, מ"מ האהבה איננה יכולה להיות בנויה על מה שהאדם ראוי לו, אלא על רצונו הטוב של האוהב.
מנוחת אמת ואמונה. מנוחת השבת מבוססת על הכרת אמת של האדם השומר שבת. השבת היא עדות ואות על הבריאה ועל טובו של העולם הנברא, והשומר שבת מעיד על האמת הזו. ואמונה – אפשר לבאר שהאמת של השבת היא אמונה בה', שינהיג ויוביל את העולם אל תכליתו הטובה. לפי הבנה זו, המילים אמת ואמונה קשורים למילים האלה בפתיחת ברכת גאולה בלילה, אמת ואמונה כל זאת, וקיים עלינו. על אמונת האדם בהבטחה ובהנהגה האלוקית, נאמר בדברי הנביא, וצדיק באמונתו יחיה. והכוונה, שמי שליבו ישר, נותן את אמונו בהבטחה האלוקית, ובונה עליה את חייו.
ואפשר לפרש, אמת ואמונה. השבת איננה רק הכרת האמת, אלא גם נאמנות של האדם לאמת. מכוחה של האמונה הוא נח בשבת. שומרי שבת אינם רק אנשים היודעים את האמת, שה' ברא את עולמו ומנהל אותו תמיד, אלא הם גם נאמנים לידיעה הזו, ומבטאים אותה בשמירת ובמנוחת השבת.
מנוחת שלום ושלוה, והשקט ובטח. שלום הוא החיבור, כלשון הגמ' בתיאור על ימי הזיקנה, משים שלום בבית בטל, וברש"י, אבר תשמיש. החיבור בין איש לאישה קרוי שלום, ומנוחת השבת היא חיבור בין ה' לבין האדם מישראל, כמו שאמרו חכמים במדרשם, בביאור ההלכה שגוי ששבת חייב מיתה. ואמרו, משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהם חייב. שלוה השקט ובטח. השלום והשלווה מופיעים ביחד כמה פעמים במקרא, יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותייך. ומשניהם יוצאים לפועל גם השקט ובטח. זאת מלבד, שהחיבור עם ה' מביא עימו שלום ושפע ברכה, שלווה, השקט ובטח. ככתוב, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. הנוכחות האלוקית מביאה עימה, בהכרח, שלום ושלווה.
מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. למרות השפע הגדול המאיר בשבת, בני אדם יכולים בקל להטות את המנוחה בשבת למנוחה סתמית, של אכילה, שתיה ושינה, באופן שלא יהיה ניכר בה מקור המנוחה ומשמעותה הראשונית. השבת היא יום מנוחה וקדושה, ויש בה את היכולת לשמור על המשמעות הפנימית של השבת, כך שתהיה זו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. אם המנוחה והקדושה נפרדים זה מזה, לא תהיה זו מנחה שלימה, והיא לא תעלה לרצון לפני ה'. על זה תקנו לנו לבקש בכל אחת מתפילות השבת, רצה במנוחתנו.
ואם כנים הדברים, אפשר לבאר את הצלעות של התפילה, המצטרפים כמבנה שלם. תחילת השבת היא הקדושה, כמבואר בתורה, זכור את יום השבת לקדשו. הקדושה היא חיבור בין אדם לה', ונוכחות אלוקית בעולמנו. החיבור הזה מורכב, בהכרח, משפע המגיע מלמעלה, מנוחת אהבה ונדבה. מיחס נכון של מקבלי השפע, מנוחת אמת ואמונה. החיבור עצמו הוא מנוחת שלום, שהרי השלום הוא חיבור, ושלוה והשקט ובטח הולכים יחד עימו. את החיבור הזה צריך לשמור בשבת בצורתו הנכונה, כדי שתהיה זו מנוחה שלימה שה' רוצה בה, ע"ז נצטווינו, שמור את יום השבת.
מסודם של חכמי אמת נאמר, שהשפע היורד מלמעלה, הוא מידת החסד. עמידתו של האדם מול השפע כדי לקבלו, היא מידת הדין. החיבור עצמו הוא מידת יסוד, המכונה שלום. שמירת השפע במקומו הנכון, הוא מידת מלכות.
מקורות:
נוסח מנחה של שבת, רות א' ט', שם ג' א', הושע י"ד ה', נוסח ברכת גאולה של ערבית, חבקוק ב' ד', שבת קנ"ב ע"ב וברש"י, שמות רבה כ"ה י"א, תהילים קכ"ב ז', שמות כ' כ', שם כ' ז', דברים ה' י"א.
