אמרו בברייתא שבגמ', בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי. ואם ביחס לספר תורה יש חולקים, ביחס לכל תשמישי קדושה, כן הוא הדין, שדי בשני כיסויים כדי להתיר
כתב הרשב"א בתשובותיו לבאר מדוע במטבע הברכות שטבעו חכמים, פותחים בלשון נוכח – ברוך אתה, ומסיימים בלשון נסתר, אשר קדשנו במצוותיו. ואלו דבריו שם – לפי שכבר ידעת, דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל. האחד: לדעת שהוא ית' מחויב המציאות,
אמרו בגמ', אמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם, אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר, כל ברכה שאין בה מלכות, אינה ברכה. אמר אביי כוותיה דרב מסתברא, דתניא, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי, לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, ואילו מלכות