אריכות גדולה מאריכה התורה בתיאור צורת החיים של עם ישראל במדבר. אנו למדים על סדרי החניה של מחנה ישראל במדבר, על חלוקת העם כולו לארבעה דגלים, על מניינם של בני כל שבט, ומניינם של כל השבטים המרכיבים דגל אחד. כל זה מופיע בתורה בפירוט מלא וארוך, שלא תמיד אנו מבינים את משמעותו. כשאנו למדים בתורה את כל זה, אנו מבינים

ולא תקחו כופר לנפש רוצח, אשר הוא רשע למות, כי מות יומת. ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן

בפרשת פנחס מופיעים דיני הקרבת תמידים ומוספים בחול ובכל מועדי השנה. מדי יום מקריבים שני כבשים, האחד בבוקר והשני בין הערביים. בשבת מוסיפים שני כבשים נוספים. קל לראות את מוספי שבת כקרובים לקרבן התמיד ומצטרפים אליו, כאילו בשבת מקריבים תמיד כפול ומכופל. לעומת זאת, במועדים האחרים יש קרבנות רבים ושונים, פרים אילים וכבשים במספרים שונים, ועוד נוסף שעיר לחטאת בכל

משה כבש את ארץ סיחון ועוג. בשונה מעבר הירדן המערבי, אותו כבש יהושע אחרי מות משה, את עבר הירדן המזרחי כבש משה עצמו. על ארצות אלו חלה קדושת ארץ ישראל, והן חייבות במצוות התלויות בארץ, ומאידך, אינן א"י ממש, ולכמה עניינים הן כחו"ל. הגמ' מספרת על יהודי שהתכעס על חברו, ושחטו, ומביאה את תמיהת רבי יוחנן, ונתן לך שם לב

  משה כבש את ארץ סיחון ועוג. בשונה מעבר הירדן המערבי, אותו כבש יהושע אחרי מות משה, את עבר הירדן המזרחי כבש משה עצמו. על ארצות אלו חלה קדושת ארץ ישראל, והן חייבות במצוות התלויות בארץ, ומאידך, אינן א"י ממש, ולכמה עניינים הן כחו"ל. הגמ' מספרת על יהודי שהתכעס על חברו, ושחטו, ומביאה את תמיהת רבי יוחנן, ונתן לך שם

והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח, והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים עליכם. יש כאן מבחן נוסף לבחירת אהרן ולקדושת הכהונה, האיש הנבחר מטהו יפרח. ואכן, ויהי ממחרת, ויבא משה אל אהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. הקושי הוא, שבמבחן הזה הועמדו שנים עשר מטות כנגד שנים עשר

פרשת שלח – שעירי עבודה זרה – פשט והלכה בתורת הרמב"ן  וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה, אשר דבר ה' אל משה. את כל אשר ציווה ה' אליכם ביד משה, מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם. והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה', ומנחתו ונסכו כמשפט, ושעיר עזים