בדברי התוכחה שאמר הקב"ה למרים ואהרן על דבריהם במשה, מופיעה ההגדרה של נבואת משה, והחילוק בינה לבין נבואת שאר הנביאים. ויאמר, שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם ה', במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט. ביאור הדברים עצמם הוא עמוק מאד, והרמב"ם

הגמ' מספרת איך למד אחיתופל להתיר מחיקת שם כדי להציל את העולם, מק"ו מסוטה. ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו, על אחת כמה וכמה. מאמר זה מעמיד את השקאת הסוטה כדרך להתירה לבעלה ולעשות שלום ביניהם. ויש לעיין, מנין שמטרת ההשקאה איננה להעניש את האישה החוטאת? וההלכה בתושבע"פ ביארה,

בפרשת במדבר נמצא מניינם של ישראל. על פי ציווי ה', סופרים משה ואהרן, ונשיאי השבטים, את מספרם של כל יוצאי צבא בכל אחד מן השבטים, ולאחר מכן מחשבת התורה את המספר העולה מכל השבטים יחדיו, וכותבת את מספרם הכולל של כל ישראל, שש מאות אלף, ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים. לאחר מכן כתובה בתורה חלוקת ישראל לדגלים. כל שלושה שבטים

ספר במדבר עסוק, לכאורה, בתולדות ישראל במדבר. ספר שמות מתאר את יצירתו של עם ישראל, כעם שבא בברית עם הקב"ה, והשכינה שורה בתוכו, והוא מסתיים בענן ה' השוכן באוהל מועד. ספר במדבר מתחיל בסדרי מחנה ישראל במדבר, ובסדרי ההנהגה עם המשכן וכליו. משם והלאה מסופרים כל אירועי המסעות, עד הכיבושים שלפני מעבר הירדן, ובסיומו עומדים ישראל לפני הכניסה בפועל אל