הבאנו למעלה את דברי מרן בכס"מ, שפירש שמילת בקומך מתפרשת על כל הזמן שבני אדם נעורים בו, ולפי זה זק"ש של שחרית מדאורייתא כל היום, אלא שרבנן תקנו שיהיה זמן ק"ש עד שלוש שעות, כדי שיסיימו ק"ש סמוך לסוף זמן תפילה, שהוא בארבע שעות, וגם יסמכו גאולה לתפילה. וכתבנו, שריהטא דשמעתא בגמ' ובראשונים ששלוש שעות הוא זמן ק"ש מדאורייתא, וגם

אמרו חכמים במשנתם, מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר. ובגמ', חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר, ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק

כתבנו לבאר שיסוד קריאת שמע הוא קבלת עומ"ש, ומזה נובעים כל חלקי המצווה, כמבואר במשנה, קבלת עול מלכות שמים, ואח"כ קבלת עול מצוות, וגם זכירת יציאת מצרים. מכאן אפשר להבין שהיה מקום לצרף את עשרת הדברות לקריאת שמע, וכן את פרשת בלק. ומכאן מגיע צירוף התפילין והתפילה לק"ש, שמכולם יחדיו תעלה קבלת עול מלכות שמים שלימה. מכאן נובעת, לכאורה, גם

כתב הרמב"ם בתחילת הלכות קריאת שמע – פעמיים בכל יום, קוראין ק"ש בערב ובבוקר, שנאמר, ובשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה. ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום. ומה הוא קורא, שלוש פרשיות אלו, והן, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זיכרון

על פי הדברים האלה, שמצוות קריאת שמע ומצוות תלמוד תורה, עולות מאותו הפסוק, ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. אלא שהפסוק מתחלק לשני חלקים. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, מתפרש על החובה לעסוק בכל עת פנויה ואפשרית בענייני ייחוד ה' ואהבתו. פסוק זה מתפרש באופן הרחב ביותר, ונכללת בו כל התורה כולה, שהרי כולה נובעת מייחוד ה'

סדר התפילות שאנו נוהגים בו, מורכב מחלקים שונים, ומיוסד בחלקו על דברי התורה עצמם, וחלקו על תקנות חז"ל, וגם על מנהגים מאוחרים שהנהיגו חכמים בדורות שונים. אין ספק שהחלק בתפילה, שמקורו בתורה ברור יותר מכל חלק אחר, הוא קריאת שמע, ששורשה לכאורה הוא בפסוקים מפורשים, ונתחיל את דיוננו בה ובמקורה בתורה. מצוות קר"ש, נלמדת מן הפסוק – ושננתם לבניך ודברת