מהסוגיות המרכזיות הנוגעות למעשה מכירת יוסף, היא סוגיית החטא ועונשו. האירועים שהאחים פוגשים במצרים, מזכירים להם את התנהגותם בנוגע למכירת יוסף, והם רואים בהם עונש על חטאם. ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו, בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אותם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר, אל תחטאו בילד

הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, וחטאתי לאלוקים. אלו הן הטענות שטען יוסף אל אשת אדוניו כנימוק לסירוב שלו להיענות לבקשתה לשכב עימה. הרמב"ן התקשה בהבנת דברי יוסף. וכי זוהי הסיבה למיאונו? הרי

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צווארו וישקהו, ויבכו. זהו המפגש בין יעקב ועשיו, כשעל המילה וישקהו בספר התורה (ע"פ המסורה), מופיעות נקודות. רש"י מבאר: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר, שלא נשקו בכל לבו, אמר רשב"י, הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. המשפט, הלכה

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים. וחפצים אנו להתבונן ולהבין עניין אלו המלאכים ואלו המחנות. ורש"י כתב לפרש כך, ויפגעו בו מלאכי אלוקים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ. מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו

ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים. את המילה תם פירש רש"י, אינו בקי בכל אלה, אלא כליבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. רש"י בחר לפרש כך, משום שהוא רואה שהתורה מעמידה כאן ניגוד בין יעקב לעשיו, וכיון שעשיו היה איש יודע ציד, מקצוע הדורש תחבולות וערמומיות, תמותו של יעקב,

אמרו בגמ', כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש , וברש"י, כל נחש שאינו – סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם, שאם תשקני אדבר בה, ואם לאו לא אדבר בה . משמעות הדברים בפשטות, שסוגיית הגמ' מגדירה מהו נחש האסור. בכתוב לא תנחשו, ומבארת, שרק לחש כמו שעשה אליעזר, נקרא לחש. ומבאר רש"י, שהכוונה לכך שאליעזר סמך את מעשיו