חללה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט. במילים הקשות האלו, פונה אברהם אל ה' בבקשתו על סדום. והעניין מעורר שאלה, וכי לולא אברהם היה הקב"ה עושה עוול, ונוהג עם צדיק כמו עם רשע? ועוד, אברהם מבקש על חמישים צדיקים בתוך העיר, והוא מוסיף ומבקש גם על מספר

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. הלשון הזה מקביל לנאמר בסדום, ארדה נא ואראה. ונראה שמדובר כאן על חטא גדול שבני האדם חטאו, וה' ובית דינו יורדים לדון את דינם. כך פירש רש"י, והביא מן המדרש דיבורים מפליגים על חטאם. באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו

  ויאמר מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ. המרכזיות של האדמה ברצח ובעונשו, צריכה ביאור. ההשקפה הראשונה מוצאת את הקשר בכך שהדם נספג באדמה, אשר פצתה את פיה לקחת את

יעקב בברכתו ליוסף ולבניו אומר להם כך: האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק. יעקב מתאר כאן את ה', כאלוקי אברהם ויצחק, ומוסיף גם את יחסו של הקב"ה אליו, כאלוקי יעקב, וזה רגיל מאד בתורה שזהו שמו וכינויו

פרשת ויגש פותחת בנאומו של יהודה לפני יוסף, שתוכנו העיקרי הוא ההצעה להישאר עבד במקום בנימין, שיעלה בשלום אל אביו, למרות שבאמתחתו של בנימין נמצא הגביע. התוצאה הראשונה של מסירות נפשו של יהודה, היא התגלותו של יוסף לאחיו וסליחתו להם. תחת העוינות שנהגו בה האחים לפני שנים רבות כלפי בנה הבכור של רחל, עתה הם נוהגים במסירות, בבנה הצעיר של

ממשלתו של יוסף במצרים היא קיום חלומותיו משנות צעירותו, ובה מתקיימת מלכותו על אחיו, שהרי זוהי המלכות שנראתה לו בחלום. לאמר, יוסף משל והנהיג את כל ארץ מצרים, אבל כל זה הוא אמצעי כדי לעשותו מלך על אחיו ועל בית אביו. והדבר הזה צריך תלמוד, איזו מלכות היא זו על ישראל, שביסודה היא ממשלה על עם לועז? ועוד יש להתבונן,

על המילים צדקה ממני, בדברי יהודה, תרגם אונקלוס, זכאה, מני מעדיא. וכוונתו, שלא היה כאן וויכוח בין יהודה לתמר, אלא חשד בתמר שהרתה לזנונים, והפרה את חובת הייבום שחלה עליה, ולבסוף התברר שלא כן הדברים, ותמר קיימה מצוות ייבום בזה שהרתה ליהודה. אחרי הבירור הזה, תמר היא זכאית, מפני שאיננה  מעוברת לאדם זר, אלא לחמיה, שגם בו מתקיימת מצוות ייבום.