שירו של ראב"ע, כי אשמרה שבת, מודפס בסידורים ומורגל בפי הכל. מילותיו ידועות והכל שרים אותו, ואין הכל מתבוננים בדברי השירה הזאת. ואין ספק שלא דבר הוא ריק ממנו, וברצוננו לעיין במילות השיר, כפי הראוי לדברי חכמים. כי אשמרה שבת א-ל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני. רבים שואלים מניין שהשומר שבת מובטח לו שה' ישמרהו, ותשובתם ברורה מתוך

בפיוט הושענות האמור אצל האשכנזים בשבת חוה"מ, נאמר – כהושעת זבודיך במדבר סין במחנה, חכמו ולקטו בששי לחם משנה, כן הושע נא. כהושעת טפוליך הורו הכנה במדעם, ישר כחם והודה למו רועם, כן הושע נא. המדובר על הכתוב בתורה בפרשת המן, ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד, ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. ויאמר אליהם הוא אשר דבר

חכמים גזרו שלא לקיים בשבת את מצוות שופר, לולב ומגילה. ובגמ' התבאר, שזה מפני החשש שמא יוליכנו ד' אמות ברשות הרבים. והנה אם פורים חל בשבת, אנו קוראים מגילה לפני הפורים, שהרי בלי זה תקנו את האפשרות להקדים קריאת המגילה לימים י"א י"ב י"ג באדר. אבל בשופר ולולב, אנחנו מסתדרים בר"ה בלי שופר, ובסוכות בלי לולב. ואע"פ שבימינו אנו תוקעים

שבת שבין ר"ה ליוהכ"פ, נקראת אצלנו 'שבת שובה', ואנו קוראים בה כהפטרה את נבואת הושע, שובה ישראל עד ה' אלוקיך. עצם קריאת השם הזה לשבת, אין בו כדי להעיד על קשר מהותי בין השבת לתשובה, שהרי כמה שבתות בשנה נקראות על שם הקריאה הנקראת בהם, כמו שבת חזון, שבת זכור, ואולי גם שבת הגדול. אבל נראה שמצאנו בדברי רבותינו על

הבאנו למעלה את דברי ידידי הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א בחיבורו הנפלא 'לעשות את השבת', שקדושת השבת נובעת מכן שהקב"ה סיים את מלאכתו בבריאת העולם, וחזר אל מציאותו וקדושתו העצמית. הג"ר יחיאל שליט"א הביא בעניין הזה את דברי הראשונים המקובלים, שיש שתי בחינות של שבת, שבת עליונה הקרויה 'שבת הגדול', ושבת תחתונה הקרויה שכינה וכנסת ישראל, וביאר, שהראשונה עסוקה בשביתת הקב"ה

ידידי היקר, הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א, ספרא רבא של מו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, ערך וחיבר קונטרס נפלא בענייני שבת קודש, ופיו יקבנו בשם – לעשות את יום השבת. בחיבור הזה עסק ידידי במהות קדושת השבת בדברים עמוקים, בהירים וחשובים. כמה נאה שתלמידו המובהק של מו"ר זצ"ל, שהרבה מאד לעסוק בשבת ובקדושתה, גם הוא עסוק בבירור ענייני השבת. תחילת

  כתב ר"י בר יקר (רבו של רש"י), צדקתך, יש אומרים, אע"ג שאינן כתובין כסדר הזה בתהילים, נסדר כך, משום דכתיב, וה' אלוקים אמת, תחילה אומר תושיע ה', ואח"כ אומר, אלוקים מי כמוך, ואח"כ ותורתך אמת. שיטה זו היא כמנהג הספרדים המובא בטור, ושם נאמר, וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. וכוונת ר"י בר יקר שפסוקים אלה אינם

הבאנו למעלה את דברי הטור בסדר מנחה של שבת – ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". והוסיף הטור לדבר על סדר הפסוקים –  ונוהגים באשכנז לומר תחלה, צדקתך צדק לעולם, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך כהררי אל, ובספרד אומרים תחלה, צדקתך כהררי אל, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך צדק לעולם. וזה נכון יותר, שבזה הסדר כתובות בספר תהלים.

הטור בסדר מנחה של שבת הביא את מנהגנו לומר שלושה פסוקי צדקתך במנחה של שבת, מפני שבשעת מנחה מתו יוסף, משה ודוד. ונראה, שאין זה מקרה בעלמא, ששלושה צדיקים אלו מתו בזמן מנחה של שבת, אלא הסתלקותם שייכת בדווקא לשבת, ולעת רעווא דרעווין. ותחילה נראה לומר, ששלושה צדיקים אלה מבטאים את קדושת השבת. והוא שעניין השבת הוא התפשטות האור העליון

כתב הטור בסדר תפילת מנחה של שבת: ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". וכתב רב שר שלום הטעם, שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום 'חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין'. ומזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה. ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה

תקנו הקדמונים, להפטיר בשבע השבתות שאחרי תשעה באב, בהפטרות של נחמה. בפשטות, אין כאן קשר מהותי לשבת. המתקנים ראו לנכון לטפטף טיפות של נחמה לאבלי ציון וירושלים. הדרך לעשות זאת בתוך המסגרת הרגילה של תפילות הציבור היא ע"י ההפטרות, שנקראות מדי שבת כל השנה, ולכן עושים זאת בשבתות האלה. תן דעתך, שבימי בין המצרים אנו קוראים שלוש הפטרות של פורענות.

המנהג האשכנזי היה, במשך דורות רבים, שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. אאמו"ר שליט"א מספר שבשנות ילדותו זו היתה חוויה קשה, כיון שבגדי החול היו, בדרך כלל, בגדי עבודה ועמל, והיו רחוקים מאד מבגדי השבת של יהודי העיירה. המנהג הזה איננו נהוג אצל ספרדים, משום שהם אינם נוהגים  אבלות לפני תחילת השבוע שחל בו ת"ב. גם אם ת"ב חל בשבת,

  בשבת ראש חודש תקנו לנו נוסח מיוחד לתפילת המוסף, נוסח הכולל את מוסף השבת ואת מוסף ר"ח. אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. הרי שבפתיחת הברכה הזו, שאמורה לעסוק בקדושת השבת ובמעלת ר"ח, הוסיפו כאן קטע המדבר על בחירת ישראל

בעקבות דברינו אודות קריאת התורה במנחה של שבת, שיש לה קשר אל הארת רעווא דרעווין המאירה אז, בשונה מן הטעם הנאמר בגמ', משום יושבי קרנות, וביאר רש"י, יושבי חנויות, כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה. ובאמת הראנו שורש לדברינו במה שהביא הב"י מדברי בעל שבלי הלקט, שהביא מרש"י, שבמנחת יו"ט אין אומרים פסוק

אמרו בגמ', עשר תקנות תיקן עזרא, ואחת מהן, שקורין במנחה בשבת. ושם בגמ', משום יושבי קרנות. וברש"י, משום יושבי קרנות –  יושבי חנויות, כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה. בפשטות, אין שום דבר במנחת שבת שמצדיק את קריאת התורה, אלא שחפץ עזרא להוסיף קריאה אחת בשבת, כדי להשלים את הקריאות החסרות לאנשי קרנות. אמנם

נאמר בזוהר, בכל שיתא יומי דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה, דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין, אבל ביומא דשבתא כד מטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח, ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה, וכל דינין מתכפיין, ומשתכח רעותא וחידו בכלא. ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא מעלמא, בגין למנדע דלא בדינא אסתלק, וההיא שעתא ברצון דעתיקא קדישא נפק נשמתיה

כתוב הטור, סדר מנחה, אומר פסוק – ואני תפלתי לך ה' עת רצון, על פי המדרש, ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, וכתיב בתריה, ואני תפלתי לך ה' עת רצון, וגו', אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, אע"פ ששתינו, ואני תפלתי לך ה'. ויותר התבארו הדברים במשנ"ב, ואני תפילתי, הוא ע"פ המדרש, שאמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, אין אומה זו

בס"ד קדושת השבת למטה ולמעלה בספר נתיב בינה, לרבי יששכר יעקבסון, האיר הארה מעניינת. נוסחאות תפילות השבת מתחילות במילים – אתה קדשת את יום השביעי לשמך. ומסיימות במילים – ועל מנוחתם יקדישו את שמך. לדבריו, דרך הפייטנים לסיים פיוט מעין פתיחתו, ולכן סיימו את תפילות השבת מעין פתיחתן. יש לפקפק בדבריו מכמה טעמים. לא ברור שיש להתייחס לכל תפילות השבת