כתב ר"י בר יקר (רבו של רש"י), צדקתך, יש אומרים, אע"ג שאינן כתובין כסדר הזה בתהילים, נסדר כך, משום דכתיב, וה' אלוקים אמת, תחילה אומר תושיע ה', ואח"כ אומר, אלוקים מי כמוך, ואח"כ ותורתך אמת. שיטה זו היא כמנהג הספרדים המובא בטור, ושם נאמר, וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. וכוונת ר"י בר יקר שפסוקים אלה אינם

הבאנו למעלה את דברי הטור בסדר מנחה של שבת – ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". והוסיף הטור לדבר על סדר הפסוקים –  ונוהגים באשכנז לומר תחלה, צדקתך צדק לעולם, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך כהררי אל, ובספרד אומרים תחלה, צדקתך כהררי אל, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך צדק לעולם. וזה נכון יותר, שבזה הסדר כתובות בספר תהלים.

הטור בסדר מנחה של שבת הביא את מנהגנו לומר שלושה פסוקי צדקתך במנחה של שבת, מפני שבשעת מנחה מתו יוסף, משה ודוד. ונראה, שאין זה מקרה בעלמא, ששלושה צדיקים אלו מתו בזמן מנחה של שבת, אלא הסתלקותם שייכת בדווקא לשבת, ולעת רעווא דרעווין. ותחילה נראה לומר, ששלושה צדיקים אלה מבטאים את קדושת השבת. והוא שעניין השבת הוא התפשטות האור העליון

כתב הטור בסדר תפילת מנחה של שבת: ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". וכתב רב שר שלום הטעם, שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום 'חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין'. ומזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה. ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה

תקנו הקדמונים, להפטיר בשבע השבתות שאחרי תשעה באב, בהפטרות של נחמה. בפשטות, אין כאן קשר מהותי לשבת. המתקנים ראו לנכון לטפטף טיפות של נחמה לאבלי ציון וירושלים. הדרך לעשות זאת בתוך המסגרת הרגילה של תפילות הציבור היא ע"י ההפטרות, שנקראות מדי שבת כל השנה, ולכן עושים זאת בשבתות האלה. תן דעתך, שבימי בין המצרים אנו קוראים שלוש הפטרות של פורענות.

המנהג האשכנזי היה, במשך דורות רבים, שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. אאמו"ר שליט"א מספר שבשנות ילדותו זו היתה חוויה קשה, כיון שבגדי החול היו, בדרך כלל, בגדי עבודה ועמל, והיו רחוקים מאד מבגדי השבת של יהודי העיירה. המנהג הזה איננו נהוג אצל ספרדים, משום שהם אינם נוהגים  אבלות לפני תחילת השבוע שחל בו ת"ב. גם אם ת"ב חל בשבת,

  בשבת ראש חודש תקנו לנו נוסח מיוחד לתפילת המוסף, נוסח הכולל את מוסף השבת ואת מוסף ר"ח. אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. הרי שבפתיחת הברכה הזו, שאמורה לעסוק בקדושת השבת ובמעלת ר"ח, הוסיפו כאן קטע המדבר על בחירת ישראל

בעקבות דברינו אודות קריאת התורה במנחה של שבת, שיש לה קשר אל הארת רעווא דרעווין המאירה אז, בשונה מן הטעם הנאמר בגמ', משום יושבי קרנות, וביאר רש"י, יושבי חנויות, כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה. ובאמת הראנו שורש לדברינו במה שהביא הב"י מדברי בעל שבלי הלקט, שהביא מרש"י, שבמנחת יו"ט אין אומרים פסוק

אמרו בגמ', עשר תקנות תיקן עזרא, ואחת מהן, שקורין במנחה בשבת. ושם בגמ', משום יושבי קרנות. וברש"י, משום יושבי קרנות –  יושבי חנויות, כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה. בפשטות, אין שום דבר במנחת שבת שמצדיק את קריאת התורה, אלא שחפץ עזרא להוסיף קריאה אחת בשבת, כדי להשלים את הקריאות החסרות לאנשי קרנות. אמנם

נאמר בזוהר, בכל שיתא יומי דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה, דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין, אבל ביומא דשבתא כד מטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח, ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה, וכל דינין מתכפיין, ומשתכח רעותא וחידו בכלא. ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא מעלמא, בגין למנדע דלא בדינא אסתלק, וההיא שעתא ברצון דעתיקא קדישא נפק נשמתיה

כתוב הטור, סדר מנחה, אומר פסוק – ואני תפלתי לך ה' עת רצון, על פי המדרש, ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, וכתיב בתריה, ואני תפלתי לך ה' עת רצון, וגו', אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, אע"פ ששתינו, ואני תפלתי לך ה'. ויותר התבארו הדברים במשנ"ב, ואני תפילתי, הוא ע"פ המדרש, שאמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, אין אומה זו

בס"ד קדושת השבת למטה ולמעלה בספר נתיב בינה, לרבי יששכר יעקבסון, האיר הארה מעניינת. נוסחאות תפילות השבת מתחילות במילים – אתה קדשת את יום השביעי לשמך. ומסיימות במילים – ועל מנוחתם יקדישו את שמך. לדבריו, דרך הפייטנים לסיים פיוט מעין פתיחתו, ולכן סיימו את תפילות השבת מעין פתיחתן. יש לפקפק בדבריו מכמה טעמים. לא ברור שיש להתייחס לכל תפילות השבת

בספר נתיב בינה, לרבי יששכר יעקבסון, על התפילה, יש הערה על נוסח מנחה של שבת. במעריב, שחרית ומוסף, סמכו את הברכה על פסוקים. ואילו במנחה אין פסוקים. ואין ספק שזו הערה גדולה. ונראה, על פי הנאמר, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו. ועומק הדבר שהתורה, שהיא מקור

ועל מנוחתם יקדישו את שמך. ביארנו למעלה את הדברים, כפי הנראה בדרך הפשט. ישראל יכירו וידעו שמקור השפע והברכה המגיעים אליהם, הוא ה', בייחודו ובקדושתו. אמנם בשם האר"י כתבו, שזהו המקום לכוון למסור נפש, ולהיות מוכן למות על קידוש שמו ית'. ואם כי דברי האר"י נכנסים כראוי למילות התפילה, מבקשים אנו להבין כיצד, מצד תוכן הדברים, מתאימה מסירות נפש למנוחת

יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. רבנו האר"י הפליג מאד בביאור דיבורים אלה על פי הסוד. כמובן, אין עסקנו כאן לפתוח את סודות התורה, אפילו במעט שאנו שייכים אליהם, ובכל זאת, רצינו להציג מעט מן הדברים, לפי שבסודות אלו נכללים יסודות גדולים ונפלאים בדרכי התורה בכלל. ואלו דברי האר"י: הנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו, היש הוי"ה בקרבנו אם אין.

יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך. צירוף הדברים, בין פתיחת הבקשה הזו, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, לבין סיומה, ועל מנוחתם יקדישו את שמך, צריך ביאור. וכתבו בשם האר"י, שבאמירה זו יכוון האדם למסור נפשו על קידוש השם, והדברים מצטרפים למבנה שבונה האר"י לפי דרכו, אבל אנחנו צריכים להתבונן ולהבין את דברי

העתקנו למעלה דברים שכתבו בשם הגר"א: ואילו יעדר ח"ו אפילו רגע אחד, שלא יהיה ח"ו מי שיכיר כבודו וגדלו, היה נשאר העוה"ז כלא היה. אך מעולם אין ריק מזה ח"ו, כי אין לך דור ודור שלא יהיו יראי ד' שהם דבקים תמיד ביראת הרוממות ואהבתו בלי הפסק זה או זה, שאין רגע שיהיה נפסק ח"ו דבקות ד' מישראל, ובזה נתקיים

יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. הזכרנו למעלה את דברי רבי דוד אבודרהם, שביאר מילות אלו כך: יכירו וידעו בניך, שמצוה זו של שבת, אינה כשאר מצוות. שהרי כשאמרת – לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא צויתם למען יעשו כמוך, אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך, שנא' ושמרו בני ישראל