הרמב"ם מנה את תפילין של יד ושל ראש כשתי מצוות נפרדות, משום שאין הם מעכבים זה את זה, ואפשר לקיים כל אחת בנפרד. הוא העתיק גם מן הגמרא: מאן דלית ליה שתי מצוות, חדא מצווה לא ליעביד. ומבואר שהן שתי מצוות. לעומת זאת, התכלת והלבן בציצית, הן מצווה אחת, למרות שאינם מעכבים זה את זה, והביא על זה את

  חכמים במדרשם, בדברם על מכת חושך, אמרו כך: מהיכן היה החושך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר, מחושך של מעלה, שנאמר, ישת חושך סתרו. רבי נחמיה אומר, מחושך של גהינום, שנאמר, ארץ עיפתה כמו אופל. למדנו מרבותינו, שדברי חז"ל באגדה הם עטיפה לעומק דברי התורה. ואע"פ שפשוטה של תורה ודברי אגדה הם מקצועות נפרדים, ולא הרי זה כהרי

וישב משה אל ה' ויאמר, ה', למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. דברי משה אלו, באו אחרי שקיים את שליחותו, לדבר עם פרעה מלך מצרים על שילוחם של בני ישראל. בעקבות השליחות הזו, החמיר פרעה את עול העבודה על בני ישראל, ומצוקתו של העם גברה,

מדרש חז"ל בבראשית מוצא בחמש הפעמים שמוזכר אור במעשה היום הראשון, רמז לחומשי תורה. ויאמר אלוקים יהי אור – זה חומש בראשית, ויהי אור – זהו חומש שמות. משמעות הדברים היא שהנושא של התורה, הוא מה שנוצר בחומש שמות. חומש בראשית הוא בבחינת הקדמה לחומש שמות, ומבוארים בו כל התהליכים שהיו דרושים כדי שבהמשך יווצר מה שנוצר בחומש שמות. מהו