משה, כחלק מבקשותיו לפני המעמד שבו יתגלו לו דרכי ה', ויסלח חטא העגל, הוא מוסיף בקשה. הראני נא את כבודך. המשמעות היא, שה' יודיע לו את דרכיו, לא בנבואה, כמו כל התורה, אלא בהופעה אלוקית מיוחדת. משה מבקש לראות את ה' בעצמו. כך כתב ראב"ע, כבודך, כמו עצמך. ברור שאין בפסוק זה סתירה למה שקבלנו מרבותינו, ונוסח ברמב"ם, הרי מפורש

הרמב"ן בפ' מזבח הקטורת, כתב כך: הנה מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים, היה ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם, וכן הזכירם במעשה בפ' ויקהל. אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות, בעבור שאמר בתשלום הכל, ונקדש בכבודי, ושכנתי בתוך בני ישראל, אמר, כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם. שאלת הרמב"ן מבוארת

ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה, וכרוב אחד מקצה מזה. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים. הכפורת היא כיסויו של הארון, שבתוכו נמצאים הלוחות. חלק מן הכיסוי, הם הכרובים, העומדים על הארון, כשפניהם מכוונים אל הכפורת מחד, ואיש אל

פעמים מגיעה שאלה מחוץ לבית המדרש, מדוע אסורות בשבת מלאכות של הנאה, הרי עיקר השבת היא המנוחה, ומניעת המלאכות האלה היא צער ואינה מנוחה. כוונתנו להשיב תשובה לשאלה זו מתוך דברי חז"ל. ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות, למען ינוח שורך וחמורך, ויינפש בן אמתך והגר. על פסוק זה הביא רש"י מהמכילתא, כדלהלן: למען ינוח שורך וחמורך – תן

  ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב. וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר, מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך, מן בוקר עד ערב. ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אלי,

ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור. המלחמה הגדולה הזו הוטלה גם עלינו, עם ישראל במצוות עשה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח. והלב תמה ומבקש להבין, מהי רעתם הנוראה של עמלק, שעומדת לדורות, ומחייבת אותנו