הבאנו למעלה את דברי הרמב"ם, המורים באופן פשוט שכל שלוש הפרשיות הן בכלל מצוות קריאת שמע מן התורה. פעמיים בכל יום, קוראין ק"ש בערב ובבוקר: שנאמר, ובשכבך ובקומך, בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה. ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום. ומה הוא קורא? שלוש פרשיות אלו והן: שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ובהמשך חזר וכתב, וקריאת

אמרו בגמ', בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב, לחם משנה. חייבו חכמים לבצוע בסעודות שבת על לחם משנה, כמו שמצאנו במן שביום השישי מצאו ישראל לחם משנה, האחד ליום שישי והשני לשבת. ומשמעות הדברים, שכדי לזכור את ההנהגה האלוקית המיוחדת, שנהגה במדבר, לכבד את השבת ולדאוג לסעודת שבת מיום שישי, תקנו חכמים להעמיד בסעודת שבת לחם משנה. ובאופן

הבאנו למעלה את דברי הגמ', כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהינום וממלחמת גוג ומגוג. וביארנו שהתיקון הסופי של העולם כולל בתוכו שלוש שלמויות, שלמות האדם הפרטי, שלמות עם ישראל, ושלמות החברה האנושית כולה. לשלש השלמויות הללו יש שלוש התנגדויות בעולם, לשלמות האדם הפרטי מתנגדים חטאי האדם, ודין הגיהינום בא למחוק ולתקן את

קיי"ל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולמעלה עסקנו במקור הדין הזה בדרשות הפסוקים. ומבואר במתני, שנשים פטורות מקריאת שמע, ונתבאר בגמ' שהוא מפני שזו מ"ע שהז"ג. הבנת העניין היא לכאורה פשוטה, שהרי חייבים בק"ש רק בזמן שכיבה ובזמן קימה, וממילא היא מצות עשה שהזמן גרמא. אמנם עדיין יש לי בזה קושי, שיש להציגו בשתי דרכים. חדא, הנה מצוות הקרבת

הזכרנו למעלה את דברי הגר"א, שהקביל את שלוש סעודות השבת לשלוש הספירות העליונות, כתר חכמה ובינה. אמנם באידרא זוטא, האריכו בעניין שלוש סעודות השבת, וזה מה שנאמר שם, ובעי בר נש למחדי בתלת סעודתי דשבתא, דהא כל מהימנותא, וכל כללא דמהימנותא, ביה אשתכח, ובעי בר נש לסדרא פתורא, ולמיכל תלת סעודתי דמהימנותא, ולמחדי בהו. צריך אדם לשמוח בשלוש סעודות השבת,

כתב הרמ"א בעניין תקיעת שופר לנשים, והמנהג שהנשים מברכות על מצוַת עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן מברכות לעצמן. אבל אחרים לא יברכו להן, אם כבר יצאו ואין תוקעין רק לנשים; אבל אם תוקעין לאיש המחוייב, מברכין לו אף על פי שכבר יצאו. התבאר, שמי שכבר יצא ידי חובת תקיעת שופר, יכול להוציא את האישה בתקיעות, אבל לא יברך

הבאנו למעלה את סוגיית הגמ', ומחלוקת החכמים אם חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, או ארבע. ואמרו בגמ', ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). וביארנו, שלדעת רבי חידקא נאמרה חובה לסעוד שלוש

קיי"ל שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן, מלבד מצוות מסוימות, שאע"פ שהזמן גרמן, למדו עליהן מפסוקים שנשים חייבות בהן, כקידוש בשבת וכמצה בליל פסח. גם קריאת שמע היא אחת המצוות שנשים פטורות מהן, שהרי הזמן גרמה, זמני שכיבה וקימה. ומבואר בגמ', שנשים המקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא יש להן בזה קיבול שכר, והמובן הוא, שיש בזה קיום מצוה.

הרמב"ם בספר המצוות שלו, ובתחילת הלכות קריאת שמע, מונה את ק"ש בערב ובבוקר כמצווה אחת, כלשונו, מצוות עשה אחת, והיא לקרות קריאת שמע פעמיים ביום. הרמב"ן חולק עליו בזה, וסובר כבעל ה"ג, מונה אותן שתי מצוות. ואלו דבריו בעניין זה – ושני תמידין, וקטורת בוקר וערב, וקריאת שמע, נמנים שתים שתים, שהן מצוות אינן מעכבות זו את זו, וזמנה של

למעלה הבאנו את דברי הרמב"ם בעניין שלוש סעודות השבת – חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. מבואר בדבריו ששלוש הסעודות שייכות לזמני היום, ערבית, שחרית ומנחה, ולפי שיטתו, אם יאכל אדם שתי סעודות בשחרית, לא יצא ידי חובה כי אם בסעודה אחת. ולפי זה, שלושה פעמים היום הכתובים בתורה, ויאמר משה אכלוהו היום, כי

הבאנו למעלה את דברי מרן בכס"מ, שפירש שמילת בקומך מתפרשת על כל הזמן שבני אדם נעורים בו, ולפי זה זק"ש של שחרית מדאורייתא כל היום, אלא שרבנן תקנו שיהיה זמן ק"ש עד שלוש שעות, כדי שיסיימו ק"ש סמוך לסוף זמן תפילה, שהוא בארבע שעות, וגם יסמכו גאולה לתפילה. וכתבנו, שריהטא דשמעתא בגמ' ובראשונים ששלוש שעות הוא זמן ק"ש מדאורייתא, וגם

אמרו בגמ', כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר, ארבע. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). נחלקו האמוראים כאן, האם שלוש הפעמים שכתוב בתורה היום ביחס לשבת,