הבאנו למעלה את דברי הגמ', כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהינום וממלחמת גוג ומגוג. וביארנו שהתיקון הסופי של העולם כולל בתוכו שלוש שלמויות, שלמות האדם הפרטי, שלמות עם ישראל, ושלמות החברה האנושית כולה. לשלש השלמויות הללו יש שלוש התנגדויות בעולם, לשלמות האדם הפרטי מתנגדים חטאי האדם, ודין הגיהינום בא למחוק ולתקן את

הזכרנו למעלה את דברי הגר"א, שהקביל את שלוש סעודות השבת לשלוש הספירות העליונות, כתר חכמה ובינה. אמנם באידרא זוטא, האריכו בעניין שלוש סעודות השבת, וזה מה שנאמר שם, ובעי בר נש למחדי בתלת סעודתי דשבתא, דהא כל מהימנותא, וכל כללא דמהימנותא, ביה אשתכח, ובעי בר נש לסדרא פתורא, ולמיכל תלת סעודתי דמהימנותא, ולמחדי בהו. צריך אדם לשמוח בשלוש סעודות השבת,

הבאנו למעלה את סוגיית הגמ', ומחלוקת החכמים אם חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, או ארבע. ואמרו בגמ', ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). וביארנו, שלדעת רבי חידקא נאמרה חובה לסעוד שלוש

למעלה הבאנו את דברי הרמב"ם בעניין שלוש סעודות השבת – חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. מבואר בדבריו ששלוש הסעודות שייכות לזמני היום, ערבית, שחרית ומנחה, ולפי שיטתו, אם יאכל אדם שתי סעודות בשחרית, לא יצא ידי חובה כי אם בסעודה אחת. ולפי זה, שלושה פעמים היום הכתובים בתורה, ויאמר משה אכלוהו היום, כי

אמרו בגמ', כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר, ארבע. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). נחלקו האמוראים כאן, האם שלוש הפעמים שכתוב בתורה היום ביחס לשבת,

רבי יהודה הלוי, בשיר לכבוד שבת, כתב פזמון, שחוזרים עליו אחרי כל בית, ובו נאמר – יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח. הפיזמון הזה, מיוסד על שני מקורות מכתבי הקודש. האחד, היונה ששלח נח מן התיבה לראות הקלו המים מעל פני האדמה. שם נאמר, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני

השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות, להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קדש נפשי חולת אהבתך, שבת קדש נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך. אלו הן מילותיו של הבית הרביעי משירו של רבי אהרן מקרלין זצ"ל, והלב מבקש להבין משהו מעומק המילים הנשגבות הללו. המובן הראשון העולה מדברי השיר, שקדושת השבת חלה על האדם כולו, מגובה שורשו בנשמה

רבי אהרן מקרלין זצ"ל, בשיר שחיבר לכבוד שבת, ומודפס בסידורים בזמירות לליל שבת, כתב כך: י-ה אכסוף נועם שבת המתאמת ומתאחדת בסגולתך, משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך, קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך, פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. ברצוני להשתדל לבאר מעט את הדיבורים הללו, המכוונים כמובן ע"פ סודות התורה שלימד האר"י. מבואר בגמ', שהיו החכמים אומרים לפני

בשיר המופיע בזמירות לשבת, ומתחיל במילים – ברוך א-ל עליון, באחד הבתים, מופיע רעיון ייחודי, שאנו רוצים לפתוח אותו כאן. ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל, מאת כל סוכה שוכן בערפל. נחלה לו יזכה בהר ובשפל, נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה. המילה סוכה יכולה להתפרש במובן של סכך. ה' מסוכך על המציאות כולה, כשהוא עצמו שוכן בערפל שמרחף מעל עולמנו. אמנם

רשם בדת הא-ל חוק אל סגניו, בו לערוך לחם פנים לפניו, על כן להתענות בו על פי נבוניו – אסור. כאן הניח ראב"ע חידוש גדול. אנו יודעים שחובת אכילה בשבת ואיסור תענית, נובעים מן הכתוב בתורה, מקרא קודש, ודרשו חז"ל, קדשהו באכילה ושתיה. טבעה של הקדושה שהיא יוצרת רוממות רוח, כדברי עזרא הסופר לישראל, היום קדוש הוא לה' אלוקיכם, אל

שירו של ראב"ע, כי אשמרה שבת, מודפס בסידורים ומורגל בפי הכל. מילותיו ידועות והכל שרים אותו, ואין הכל מתבוננים בדברי השירה הזאת. ואין ספק שלא דבר הוא ריק ממנו, וברצוננו לעיין במילות השיר, כפי הראוי לדברי חכמים. כי אשמרה שבת א-ל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני. רבים שואלים מניין שהשומר שבת מובטח לו שה' ישמרהו, ותשובתם ברורה מתוך

בפיוט הושענות האמור אצל האשכנזים בשבת חוה"מ, נאמר – כהושעת זבודיך במדבר סין במחנה, חכמו ולקטו בששי לחם משנה, כן הושע נא. כהושעת טפוליך הורו הכנה במדעם, ישר כחם והודה למו רועם, כן הושע נא. המדובר על הכתוב בתורה בפרשת המן, ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד, ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה. ויאמר אליהם הוא אשר דבר

חכמים גזרו שלא לקיים בשבת את מצוות שופר, לולב ומגילה. ובגמ' התבאר, שזה מפני החשש שמא יוליכנו ד' אמות ברשות הרבים. והנה אם פורים חל בשבת, אנו קוראים מגילה לפני הפורים, שהרי בלי זה תקנו את האפשרות להקדים קריאת המגילה לימים י"א י"ב י"ג באדר. אבל בשופר ולולב, אנחנו מסתדרים בר"ה בלי שופר, ובסוכות בלי לולב. ואע"פ שבימינו אנו תוקעים

שבת שבין ר"ה ליוהכ"פ, נקראת אצלנו 'שבת שובה', ואנו קוראים בה כהפטרה את נבואת הושע, שובה ישראל עד ה' אלוקיך. עצם קריאת השם הזה לשבת, אין בו כדי להעיד על קשר מהותי בין השבת לתשובה, שהרי כמה שבתות בשנה נקראות על שם הקריאה הנקראת בהם, כמו שבת חזון, שבת זכור, ואולי גם שבת הגדול. אבל נראה שמצאנו בדברי רבותינו על

הבאנו למעלה את דברי ידידי הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א בחיבורו הנפלא 'לעשות את השבת', שקדושת השבת נובעת מכן שהקב"ה סיים את מלאכתו בבריאת העולם, וחזר אל מציאותו וקדושתו העצמית. הג"ר יחיאל שליט"א הביא בעניין הזה את דברי הראשונים המקובלים, שיש שתי בחינות של שבת, שבת עליונה הקרויה 'שבת הגדול', ושבת תחתונה הקרויה שכינה וכנסת ישראל, וביאר, שהראשונה עסוקה בשביתת הקב"ה

ידידי היקר, הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א, ספרא רבא של מו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, ערך וחיבר קונטרס נפלא בענייני שבת קודש, ופיו יקבנו בשם – לעשות את יום השבת. בחיבור הזה עסק ידידי במהות קדושת השבת בדברים עמוקים, בהירים וחשובים. כמה נאה שתלמידו המובהק של מו"ר זצ"ל, שהרבה מאד לעסוק בשבת ובקדושתה, גם הוא עסוק בבירור ענייני השבת. תחילת

  כתב ר"י בר יקר (רבו של רש"י), צדקתך, יש אומרים, אע"ג שאינן כתובין כסדר הזה בתהילים, נסדר כך, משום דכתיב, וה' אלוקים אמת, תחילה אומר תושיע ה', ואח"כ אומר, אלוקים מי כמוך, ואח"כ ותורתך אמת. שיטה זו היא כמנהג הספרדים המובא בטור, ושם נאמר, וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. וכוונת ר"י בר יקר שפסוקים אלה אינם

הבאנו למעלה את דברי הטור בסדר מנחה של שבת – ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". והוסיף הטור לדבר על סדר הפסוקים –  ונוהגים באשכנז לומר תחלה, צדקתך צדק לעולם, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך כהררי אל, ובספרד אומרים תחלה, צדקתך כהררי אל, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך צדק לעולם. וזה נכון יותר, שבזה הסדר כתובות בספר תהלים.