אמרו בגמ', אמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם, אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר, כל ברכה שאין בה מלכות, אינה ברכה. אמר אביי כוותיה דרב מסתברא, דתניא, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי, לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, ואילו מלכות לא קתני, ורבי יוחנן תני, ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. והלכה נפסקה כרבי יוחנן, שכל ברכה זקוקה לשם ולמלכות,

אמרו בברייתא שבגמ', בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי. ובהמשך, אמר רבי יהושע בן לוי, ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה. מר זוטרא איקלע לבי רב אשי חזייה לדוכתיה דמר בר רב אשי, דמנח ביה ספר תורה ועביד ליה מחיצה עשרה. אמר ליה כמאן כרבי יהושע בן לוי, אימר דאמר רבי יהושע

אמרו בגמ', אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, זהו סדר תפילות השגור בפי כל ישראל. הסדר הזה, רובו ככולו מיוסד על מטבע ברכות. ברכות הנהנין וברכות השבח, ברכות המצוות וברכות ק"ש, וגם תפילת עמידה, שיסודה הוא תחנונים לפני המקום, בסופו של דבר היא מיוסדת על תשע עשרה ברכות בחול, ושבע בשבתות וימים טובים ותפילות המוספים.  המרכזיות

אמרו בגמ', הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה. ועוד שם, לא שנו אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה. ועד כמה, עד פרסה. ועוד שם בגמ' הביאו פסוקים לדין זה. הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל, משום שנאמר, הכון לקראת אלוקיך ישראל. ועוד שם, מאי דכתיב, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוקים, שמור

ראיתי בכתב העת 'מוריה', ששאלו בפני מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, אם בלימוד הסידור יש משום מצוות תלמוד תורה. והוא זצ"ל שקיל וטרי בזה מכמה צדדים, ועיקר דבריו שיש בסידור הוראת חז"ל כיצד לקיים מצוות תפילה. אמנם נראה פשוט שאין מקום להסתפק, ולימוד זה הוא מעיקרי מצוות תלמוד תורה. ואבאר דברי, ובהקדמת ביאור עניין גדול וחשוב. הנה ספר תהילים

אמרו בגמ', אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא, רב הונא אמר, מותר לקרות ק"ש, רב חסדא אמר, אסור לקרות ק"ש. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא, דכתיב, כל הנשמה תהלל יה. מאי טעמא דרב חסדא דכתיב, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. וברש"י, הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים. והנה אם יש צואה בסמוך לאדם הקורא,

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. הנוסח הזה התחבר על ידי רבי משה בן מכיר זצ"ל, בעל מחבר ספר 'סדר היום', מחכמי צפת בתקופת רבותינו הגדולים, מרן ה'בית יוסף' ורבנו האר"י. השבח הזה, נועד לאומרו כשייעור האדם משנתו, והוא בא להחליף את הברכה שהורו חכמי הגמ' לומר באותו הזמן. כי מתער אומר אלוקי נשמה

דין מוסכם הוא, שבעל קרי מותר בדברי תורה וקדושה מן התורה, וכל מה שיש בו הוא תקנת עזרא. ולכאורה יל"ע, הרי הרחקת צואה וערווה ממקום הקריאה, למדנו מפרשת מחנה מלחמה, שכתוב בו, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך. והבאנו למעלה את דברי הרמב"ן בפירוש התורה, כי המחנה כולה כמקדש ה'. וממנו נלמד למקום התפילה, שנרחיק מן הצואה ארבע אמות, ולכל