יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. הזכרנו למעלה את דברי רבי דוד אבודרהם, שביאר מילות אלו כך: יכירו וידעו בניך, שמצוה זו של שבת, אינה כשאר מצוות. שהרי כשאמרת – לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא צויתם למען יעשו כמוך, אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך, שנא' ושמרו בני ישראל
עד כה עסקנו בגישה המפרשת את המילים – מנוחת אמת ואמונה, כתיאור לשלימות הנפש של ישראל הנחים במנוחת השבת, ומגיעים בזה לידיעת האמת ולשלימות האמונה, או למעלה פנימית של אמת ואמונה. דברינו אלה מיוסדים על מפרשי הסידור, מרבותינו הראשונים, שכך פירשו. מפרשים אחרים סמכו את מילות התפילה האלה, לפסוק מנבואת ישעיהו, ונתתי פעולתם באמת, ועל הפסוק, וארשתיך לי באמונה. לכאורה,
מנוחת אמת ואמונה. כתב בספר התמיד, כי בה יתעוררו לדעת אמת מעניין חידוש העולם, ויקנו האמונה הטובה. לדבריו, האמת שבה מדברים היא ידיעת האדם את האמת הגדולה, של חידוש העולם, ואמונה היא האמונה הטובה והראויה. הדברים מכוונים לפי מה שכתבו הראשונים שעיקר השבת הוא העדות בחידוש העולם. הרמב"ם כתב, השרשת ההשקפה רבת הערך מאד לדורות, והיא הדעה בחידוש העולם. גם
נוהגים לקרוא בפסח שיר השירים. שורש למנהג נמצא במסכת סופרים, והוא מופיע בדברי הרמ"א בשו"ע. אחרים נוהגים לקרוא שיר השירים בליל פסח. אבל הקשר בין שיר השירים לפסח אינו תלוי במנהג, אלא הוא ברור ומפורסם במדרשי חז"ל, וכך כתב במשנ"ב: שמפורש בו ענין יציאת מצרים. בפשטות העניין צריך ביאור. כתבי הקודש מציגים את הקשר של ישראל עם ה' בכמה דרכים.
נחלקו תנאים בסדר הבדלה בתפילה במוצ"ש. הבדלה בחונן הדעת; רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה. ונפסקה הלכה כדעה הראשונה, ומבדילים בחונן הדעת. בגמ' נתנו על כך שני טעמים. האחד, מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה. והשני, מתוך שהיא חול לפיכך קבעוה בברכת חול. למעשה, בנוסח הקבוע בידינו, פותחת הבדלה בעניין הדעת, אתה חוננתנו למדע
בכמה נוסחאות ישנות לתפילת מנחה של שבת, מצאנו כתוב כך: אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו, ולמשה עבדך מסיני אמרת: פני ילכו והניחותי לך. ואע"פ שאין נוסח זה מקובל כיום, מ"מ הבאתיו לכאן משום שיש ללמוד ממנו דברים גדולים. הרי הנושא כאן הוא יום השבת ומנוחתו, ועליו אמרנו, יעקב ובניו ינוחו בו, ביום השבת. ומה עניין מנוחה זו
מצה זו שאנו אוכלין על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וגאלם מיד, שנאמר, ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה. אך פלא הוא כיצד בעל ההגדה מסיט את הדברים מהמשמעות הפשוטה, ומציג בפנינו משמעות עליונה. פשוטה
בחור צעיר מתפלל: "תשמור לי על האמונה לפחות עד ליל הסדר"… ליל הסדר, הרב פייבלזון וביתו מדברים על איך יוצאים לחרות איך מעבירים את הילדים חוויה של אהבת ה' ואיך לא נבהלים משאלות. להושיט יד כדי שה' יוציא אותנו ממצרים
מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. הרבה יש להרחיב ולהאריך במשמעות השבחים האלה, ובעומקו של כל אחד מהם, אמנם תחילה נציע פירוש פשוט לכל הקטע כולו, וננסה לראות מהי המשמעות הכוללת של המבנה שיצרו כאן רבותינו מתקני התפילה. מנוחת אהבה ונדבה. תחילתה של השבת היא בשפע של אהבה משמים, הניתן
יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. הזכרנו למעלה את דברי רבי דוד אבודרהם, שביאר מילות אלו כך: יכירו וידעו בניך, שמצוה זו של שבת,
עד כה עסקנו בגישה המפרשת את המילים – מנוחת אמת ואמונה, כתיאור לשלימות הנפש של ישראל הנחים במנוחת השבת, ומגיעים בזה לידיעת האמת ולשלימות האמונה,
מנוחת אמת ואמונה. כתב בספר התמיד, כי בה יתעוררו לדעת אמת מעניין חידוש העולם, ויקנו האמונה הטובה. לדבריו, האמת שבה מדברים היא ידיעת האדם את
נוהגים לקרוא בפסח שיר השירים. שורש למנהג נמצא במסכת סופרים, והוא מופיע בדברי הרמ"א בשו"ע. אחרים נוהגים לקרוא שיר השירים בליל פסח. אבל הקשר בין
נחלקו תנאים בסדר הבדלה בתפילה במוצ"ש. הבדלה בחונן הדעת; רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה. ונפסקה הלכה כדעה הראשונה,
בכמה נוסחאות ישנות לתפילת מנחה של שבת, מצאנו כתוב כך: אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו, ולמשה עבדך מסיני אמרת: פני ילכו והניחותי
מצה זו שאנו אוכלין על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וגאלם
בחור צעיר מתפלל: "תשמור לי על האמונה לפחות עד ליל הסדר"… ליל הסדר, הרב פייבלזון וביתו מדברים על איך יוצאים לחרות איך מעבירים את הילדים
מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. הרבה יש להרחיב ולהאריך במשמעות השבחים האלה, ובעומקו של
יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. רבנו האר"י הפליג מאד בביאור דיבורים אלה על פי הסוד. כמובן, אין עסקנו כאן לפתוח את סודות התורה, אפילו במעט שאנו שייכים אליהם, ובכל זאת, רצינו להציג מעט מן הדברים, לפי שבסודות אלו נכללים יסודות גדולים ונפלאים בדרכי התורה בכלל. ואלו דברי האר"י:
יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך. צירוף הדברים, בין פתיחת הבקשה הזו, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, לבין סיומה, ועל מנוחתם יקדישו את שמך, צריך ביאור. וכתבו בשם האר"י, שבאמירה זו יכוון האדם למסור נפשו על קידוש השם, והדברים מצטרפים למבנה שבונה
העתקנו למעלה דברים שכתבו בשם הגר"א: ואילו יעדר ח"ו אפילו רגע אחד, שלא יהיה ח"ו מי שיכיר כבודו וגדלו, היה נשאר העוה"ז כלא היה. אך מעולם אין ריק מזה ח"ו, כי אין לך דור ודור שלא יהיו יראי ד' שהם דבקים תמיד ביראת הרוממות ואהבתו בלי הפסק זה או זה,
יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. הזכרנו למעלה את דברי רבי דוד אבודרהם, שביאר מילות אלו כך: יכירו וידעו בניך, שמצוה זו של שבת, אינה כשאר מצוות. שהרי כשאמרת – לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא צויתם למען יעשו כמוך, אבל
עד כה עסקנו בגישה המפרשת את המילים – מנוחת אמת ואמונה, כתיאור לשלימות הנפש של ישראל הנחים במנוחת השבת, ומגיעים בזה לידיעת האמת ולשלימות האמונה, או למעלה פנימית של אמת ואמונה. דברינו אלה מיוסדים על מפרשי הסידור, מרבותינו הראשונים, שכך פירשו. מפרשים אחרים סמכו את מילות התפילה האלה, לפסוק מנבואת
מנוחת אמת ואמונה. כתב בספר התמיד, כי בה יתעוררו לדעת אמת מעניין חידוש העולם, ויקנו האמונה הטובה. לדבריו, האמת שבה מדברים היא ידיעת האדם את האמת הגדולה, של חידוש העולם, ואמונה היא האמונה הטובה והראויה. הדברים מכוונים לפי מה שכתבו הראשונים שעיקר השבת הוא העדות בחידוש העולם. הרמב"ם כתב, השרשת
